דילוג לתוכן הראשי

מומלצים

"הסנדק" המקסיקני פליקס גייארדו מת בגיל 80

תיק רון ארד: "ישראל חטפה וחקרה שני גנרלים איראנים – והרגה אחד מהם"


ישראל חטפה בעשורים האחרונים שני גנרלים איראנים כדי לחקור אותם על חטיפת רון ארד, ואף חיסלה אחד מהם ב-2006 – כך דווח בניו יורק טיימס, שפרסם תחקיר נרחב על המחלוקת ארוכת השנים סביב מעורבותה – או אי-מעורבותה – של טהראן בהיעלמות הנווט.

ואולם, תחקיר הניו יורק טיימס מצא כי פעם אחר פעם נתנו גורמי מודיעין ישראלים משקל רב יותר לדיווחים ולהנחות שלפיהם איראן בהכרח הייתה אחראית להיעלמותו של ארד, שמטוסו הופל בלבנון ב-1986, או ידעה היכן הוא נמצא. ההערכה הזאת, שלדברי גורמים רשמיים שיקפה את מה שהאמינו בו באמת, שימשה הצדקה לפשיטות מעבר לגבול, לחטיפות ולחקירות קשות.

הניו יורק טיימס ראיין עשרות גורמים איראנים, ישראלים ואמריקנים ואנשים נוספים שהיו מעורבים ישירות בחיפושים אחר ארד. העיתון שוחח גם עם בני משפחה, חברים ומקורבים של שני הגנרלים האיראנים שנחטפו. כמה מהם דיברו בעילום שם כדי שיוכלו לדון בסודות צבאיים ומודיעיניים.

החטיפה האחרונה הייתה ב-2021, בלב דמשק. לפי הדיווח, הגנרל עבדאללה סאברי, לריצת בוקר בשכונה דיפלומטית יוקרתית בבירת סוריה. אנשי מודיעין ישראלים המתינו בקרבת מקום. הם התחזו למובילים וכך עברו את מחסומי האבטחה בשכונה.

בדרכו לפארק סמוך חלף סאברי על פני שני גברים שנשאו ארגז גדול של מקרר. בתוך שניות הם השתלטו עליו, סיממו אותו, כיסו אותו בארגז, דחפו אותו לרכב מסחרי לבן והסתלקו כאילו דבר לא קרה.

הוא הועבר במהירות לישראל לחקירה, לפי גורמים רבים במזרח התיכון, בהם בכירים איראנים המקורבים לסאברי וגורם סורי שצפה בתיעוד, כשחוקריו התעניינו רק באחד - מה הוא ידע על רון ארד. אחרי חקירה ממושכת הושאר הגנרל ההמום ברחוב ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בהמשך אמר שעונה.

כשבישראל התרבו השאלות, אמר ראש המוסד דאז דוד ברנע כי אישר מבצע להשגת מידע על ארד. הוא תיאר את המבצע כ"אמיץ ונועז", אך אמר שבסופו של דבר היה "כישלון".

ב-2006, הגנרל עלי-רזא עסגרי נעלם ממלונו באיסטנבול במה שהפכה לאחת מתעלומות הריגול הממושכות באזור. אך לפי התחקיר, במסגרת החיפושים אחר ארד חטפו אותו אנשי מודיעין ישראלים, חקרו אותו על ארד ואז הרגו אותו. לא היה בידיו מידע מודיעיני על ארד.

 


"זו הייתה נקודת עיוורון קולקטיבית", אמר לניו יורק טיימס אבי קלו, קצין צה"ל בכיר בדימוס, שב-2016 חיבר דוח מפורט שלא מצא, כמו דוחות אחרים, ראיה מכרעת למעורבות איראנית. למרות זאת נמשכו המבצעים נגד איראן.

"איראן", אמר קלו, "הייתה הבוגימן".

לדברי גורמים המעורים במודיעין ששוחחו עם הניו יורק טיימס, אחרי שנים של מבצעים עקובים מדם נגד איראן, ההערכה הרווחת כיום בקרב המעורבים בחיפושים היא שארד מעולם לא הוחזק בידי איראן, ושטהראן לא הייתה מעורבת בהיעלמותו. מידע שנאסף לאחרונה במהלך מלחמותיה של ישראל עם איראן וחיזבאללה רק חיזק את המסקנה הזאת.

הניו יורק טיימס ראיין עשרות גורמים איראנים, ישראלים ואמריקנים ואנשים נוספים שהיו מעורבים ישירות בחיפושים אחר ארד. העיתון שוחח גם עם בני משפחה, חברים ומקורבים של שני הגנרלים האיראנים שנחטפו. כמה מהם דיברו בעילום שם כדי שיוכלו לדון בסודות צבאיים ומודיעיניים.

עדות לשינוי בהערכה ניתנה השנה, כשכוח קומנדו של צה"ל יצא לחפש את גופתו של ארד בכפר קטן בלבנון. 

ההיעלמות

הכול התחיל ב-16 באוקטובר 1986, כשמטוס פנטום אף-4 של חיל האוויר פעל בשמי דרום לבנון. ארד, אז נווט קרב בן 28, כיוון לעבר יעד של אש"ף ושחרר פצצה, אך הפצצה התפוצצה בטרם עת וגרמה נזק כבד למטוס. ארד נטש אותו.

אחרי שנים של חקירות, ההסכמה האי שארד נשבה בידי אמל, מיליציה ותנועה פוליטית שיעית בלבנון. ראש מנגנון הביטחון של הארגון, מוסטפא דיראני, קיבל לידיו את האחריות לארד. אנשי המיליציה הציעו לשחרר אותו תמורת מיליוני דולרים ושחרור אסירים פלסטינים ולבנונים. ואולם, שר הביטחון דאז יצחק רבין שילם מחיר פוליטי בעקבות עסקת חילופי שבויים ב-1985, ונרתע מעסקה נוספת.

משלא נרשמה התקדמות באיתורו של ארד, עלה בישראל החשד שאיראן הייתה מעורבת לאור תמיכתה בארגונים השיעיים בלבנון.  ב-1989 הודיעה אשתו של ארד כי ממשלת ישראל אמרה לה שיש בידיה "הוכחה שאינה ניתנת להפרכה" שבעלה בחיים ושהוא הועבר לידי גורמים איראנים.

ההשערה שאיראן הייתה מעורבת בהיעלמותו של ארד הפכה במהירות לעמדה המקובלת, אף שגורמים ישראלים לא התקדמו בניסיון לאתר אותו באיראן.

הרופא האיראני שטען שטיפל בארד

התיאוריה הזו קיבלה חיזוק של ממש במוסד ב-1992. ישראל פרלוב, איש מוסד ותיק, העריך שארד ככל הנראה נפצע בנפילתו ונזקק לטיפול רפואי. הוא החל לחפש רופאים שאולי ראו אותו.

פרלוב מצא רופא איראני שטען כי טיפל בארד גם בטהראן וגם בלבנון. אלא שבדיקת פוליגרף לא העלתה ממצא חד-משמעי בשאלה אם ארד היה באיראן. פרלוב ערך לרופא בדיקה נוספת. גם הפעם נרשמו סימנים ל"הפרעות" כשהרופא תיאר כיצד ראה את ארד באיראן.

"אבל הן לא היו משמעותיות דיין כדי לשלול את אמיתות תשובתו", כתב פרלוב בספר שיצא לאור בשנה שעברה. פרלוב האמין לרופא, אך החליט להעמידו במבחן. הוא פתח מזוודה מלאה במזומנים והציע לו את הכסף כפרס. כל שנדרש מהרופא היה להוכיח שטיפל באיש צוות האוויר הנעדר.

פרלוב לא ראה אותו שוב, ואנשי המוסד מעולם לא הצליחו לאמת את סיפורו. למרות זאת, כתב פרלוב כי פגישותיו עם הרופא חיזקו אצלו את ההערכה ש"האיראנים היו מעורבים עד צוואר בהחזקתו של רון".

כעבור כמה שנים בחן איש מוסד אחר, רמי איגרא, את הפגישות והגיע למסקנה שונה לחלוטין. איגרא אמר לניו יורק טיימס כי לדעתו הרופא שיקר בניסיון להשיג סכום כסף גדול. הוא חשד שהמוסד יצא לחפש הוכחה להנחה שכבר גיבש, ומצא אותה.

סיפורו של הרופא נכלל בחומר הראיות הרשמי נגד איראן. הערכתו החולקת של איגרא לא זכתה לתמיכה רבה.

מבצע "עוקץ ארסי"

הראיה שעוררה את הסערה הגדולה ביותר נגד איראן נחשפה לציבור ב-1994 ועיצבה את דעת הקהל ואת הסיקור במשך עשרות שנים.

כוח קומנדו ישראלי פשט בלבנון וחטף את דיראני, איש המיליציה האחרון שהיה ידוע כי החזיק בארד. הכוח העביר אותו במהירות למתקן כליאה תת-קרקעי במבצע שנקרא "עוקץ ארסי".

בחקירתו אמר דיראני כי הסתיר את ארד בבית בכפר הלבנוני נבי שית, שם הופקד עליו פיקוח של משפחה שנתן בה אמון. לדבריו, באחד הלילות עזבו השומרים את הבית, כנראה בתגובה לפשיטה ישראלית סמוכה שלא הייתה קשורה לארד. כשחזרו, אמר, ארד כבר לא היה שם.

שנים חלפו מאז, ודיראני אמר שאינו יודע היכן הוא נמצא.

החוקר של דיראני לא האמין לו. "אי אפשר היה לדבר בהיגיון עם דיראני. הדבר היחיד שעבד היה כוח", נזכר החוקר, דורון זהבי, בריאיון שנערך במרוצת השנים.

דיראני העיד לימים שעבר עינויים גופניים ומיניים. ממשלת ישראל הכחישה את הטענות בעיקרן, אך הכירה בכך שהוא ספג יחס קשה ושייתכן שאיימו עליו בתקיפה מינית.

בחקירה הקשה סיפר דיראני על פגישה עם גורם איראני שאמר לו כי משמרות המהפכה חטפו את ארד והעבירו אותו למחנה כליאה באיראן. "אחרי שהוציאו לו את הנשמה, כשהוא ירק דם, אז הוא מספר לנו על מתחם מחנות ענק של משמרות המהפכה באיראן", אמר זהבי.

חלק מאנשי המודיעין ראו בדברים ראיה המפלילה את האיראנים. אחרים סברו שהדברים הוצאו מדיראני בכפייה ושאין בהם די כדי לפעול על פיהם. איגרא הגיע למסקנה שאין ראיה שגורמים איראנים החזיקו בארד.

לדברי גורמים רשמיים, עד היום לא נמצאה ראיה המאמתת את גרסת דיראני, שלפיה ארד הוחזק בכלא איראני. כמה מהם סבורים שדיראני תיאר בכנות את שיחתו עם הגורם האיראני, אבל שהמידע שנמסר לו היה שגוי.

איגרא לא קבע מה עלה בגורלו של ארד. ייתכן שנהרג בניסיון להימלט. ייתכן גם ששוביו הוציאו אותו להורג כנקמה, במסגרת מעגל פעולות התגמול שאפיין את התקופה. להערכתו, ההסבר ההגיוני ביותר היה שסיפורו של ארד החל והסתיים בלבנון. "זה היה פתרון פשוט לבעיה מורכבת", אמר איגרא.

אבל גרסת דיראני עוררה הדים בישראל. היא נראתה כאישור לחשדות בני שנים שאיראן עמדה מאחורי היעלמותו של ארד.

"השלטונות האיראניים מחזיקים ברון ארד יותר משש שנים", אמר רבין ב-1995, "והם נושאים באחריות ישירה ומלאה לגורלו". 

תגובות

רשומות פופולריות