"חזרנו מהגיהינום": האוקראינים שחולצו אחרי שנים מהכיבוש הרוסי

לאולה יש מילה אחת לתאר את החיים בשנים האחרונות באולשקי, העיר שבקו החזית: "אימה".

בעלה ויאצ'סלב, שירד לצדה מאוטובוס במחוז צ'רניהיב שבאוקראינה עם בני משפחתם הקרובים וכלבם, תיאר זאת כך: "חזרנו מהגיהינום".

בני הזוג היו בין מאות תושבים שפונו מהעיר הכבושה בידי רוסיה וחצו בשבת לצפון אוקראינה דרך בלארוס. רבים מהם התאחדו עם יקיריהם, שאותם לא ראו במשך שנים.

אולשקי, שרוסיה כבשה בימים הראשונים לפלישתה הנרחבת בפברואר 2022, לכודה בין נהר הדניפרו מצד אחד לכוחות הרוסיים מהצד האחר.

אולה וויאצ'סלב חיו שם עם בנם ובתם, שניהם בשנות ה-30 לחייהם. גם כשההפגזות סביבם התגברו, הם חששו שניסיון להימלט יהיה מסוכן עוד יותר, משום שדרכי היציאה היו ממוקשות וחשופות לתקיפות כטב"מים.

בני הזוג סיפרו כי כשהאספקה הלכה ואזלה, ניסו במהלך אוקטובר לחפש מזון תוך חציית שדות מוקשים. "אנשים דרכו על מוקשים, נהרגו ונפצעו פציעות קשות, וכל זה רק כדי לשרוד", אמרה אולה ל-BBC.

מי שפחדו מכדי לצאת לרחובות העיר נאלצו לבשל עשבים שוטים מהגינות כדי לשרוד.

"ראינו שהמצב לא משתפר, אז הבנו שאנחנו חייבים לצאת", אמרה אולה.

ההזדמנות הגיעה מוקדם יותר השבוע, כשהפסקת אש הומניטרית בתיווכה של הגברת הראשונה של ארה"ב, מלניה טראמפ, נכנסה לתוקף במחוז חרסון. היא העניקה לאזור את ימי השקט הראשונים זה ארבע שנים ואפשרה לתושבי אולשקי להתפנות.

לפי ההערכות, עד 6,000 בני אדם, בהם 200 ילדים, עדיין התגוררו באולשקי ובסביבתה, כ-1,700 מהם בעיר עצמה.

ביום שישי ניתנה לתושבים שהות של ארבע שעות לעזוב. לשם כך הובאה שיירה של 25 אוטובוסים, שנועדה להסיע עד 750 מפונים, לצד אמבולנסים עבור אנשים המוגבלים בתנועתם.

לאחר שנסעו דרך השטח הכבוש בידי רוסיה לדרום רוסיה, ומשם טסו לבלארוס, הגיעו המפונים בשבת באוטובוסים למתקן צבאי בצ'רניהיב.

ברחבה הסלולה, שבה נקלטו המפונים לפני שהמשיכו בדרכם, כמה מהקשישים היו חלשים כל כך עד שנאלצו לשאת אותם על אלונקות.

עבור רבים היו אלו מפגשים מרגשים עם בני משפחותיהם.

כשמיכאילו פאלי הגיע, בנותיו דאשה ואניה, שחשבו שאולי לעולם לא יראו אותו שוב, רצו לעברו ברחבה בצעקות ובבכי.

לאחר חיבוק נרגש סיפר פאלי מעט על החיים באולשקי, אף שלדבריו עד אז הסתיר ממשפחתו רבים מהפרטים.

"נפער חור בחדר האמבטיה", אמר. "היו תקיפות כטב"מים ותקיפות טילים. זה קרה, אבל לא סיפרתי להן כי ידעתי שהן ידאגו".

טטיאנה ווולודימיר, בני זוג שהגיעו לצ'רניהיב כשעמם חתול, סיפרו שכל ביתם נשרף לפני שלוש שנים, ומאז התגוררו בבית נטוש של שכן.

מבחינתם, ההחלטה לעזוב ברגע שהדבר התאפשר בבטחה הייתה קלה. "אין לנו שום דבר שאנחנו מצטערים להשאיר מאחור. אין לנו שם קרובי משפחה. הילדים שלנו נשואים ולא גרים איתנו בעיר", אמרה טטיאנה.

אבל גם מי שהצליחו להימלט מודאגים ממי שנותרו מאחור. "עדיין נשארו שם הרבה אנשים, שחיים בתנאים האלה", אמרה אולה.

כעת, לאחר שיצאו מאולשקי, ניצב בפני המפונים אתגר חדש: להחליט לאן ילכו וכיצד יבנו מחדש את חייהם.

פאלי אמר שיחפש עבודה כדי לפרנס את משפחתו: "אין עבודה שאני לא יכול לעשות. לחפור, לעדור, לשתול, לבנות. אני יכול אפילו לעבוד בהריסות".

אולה סיפרה שאין למשפחתה קרובים במקומות אחרים באוקראינה, ושהם ישהו אצל מכרים לתקופה ממושכת עד שיעמדו שוב על הרגליים.

"אם הצלחנו לשרוד בגיהינום, נשרוד גם כאן".