אזרחים רוסים רבים נמלטים מהמדינה ומגיוס המילואים של פוטין: "הכרחי להציל את החיים שלנו"

אזרחים רבים עזבו את רוסיה מאז שהנשיא ולדימיר פוטין הכריז ביום רביעי על גיוס מילואים חלקי בעקבות המלחמה המקרטעת שלו באוקראינה. תורים ארוכים של מכוניות השתרכו במעברי הגבול עם פינלנד ועם מדינות שכנות אחרות, בהן קזחסטן וגיאורגיה. 

רבים חוששים שיישלחו לחזיתות המדממות באוקראינה השכנה, שבה מתבוסס צבא רוסיה מאז שפלש אליה ב-24 בפברואר. 

"זה פשוט שיגעון, כל החברים של בסכנה", סיפר ניקיטה, טכנאי סאונד בן 27, שצפה בנאומו הלוחמני של פוטין בית שביקר את דודו בעיר סנט פטרסבורג. באותו רגע, הוא החליט לעזוב את מולדתו סופית. הוא כבר נמלט מהמדינה בימים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה אל טורקיה, וחזר לביקור קצר בשביל לאסוף מסמכים. 

"זה משוגע. אני בעד חירות, בעד רוסיה ללא פוטין, דמוקרטיה ברוסיה", סיפר הצעיר דקות אחרי שנכנס לשטחה של פינלנד, תוך שהוא פורץ בדמעות. כמו רבים אחרים, הוא סירב להזדהות בשם משפחתו מחשש לענישה מצד הרשויות. 

האזרחים הרוסים שבורחים לפינלנד חוצים את הגבול עם אשרות תיירים, אולם רבים מהם לא מתכוונים לחזור. הממשלה בהלסינקי כבר הודיעה שתגביל את כניסתם מתוך רצון שלא להפוך לתחנת מעבר. פינלנד עדיין תאפשר כניסה לשטחה על בסיס שיקולים הומניטריים, אך התחמקות מגיוס לצבא רוסיה לא צפויה לעמוד בקריטריונים. 

לפי משמר הגבול של פינלנד, שנותרה אחת המדינות הבודדות באירופה שעוד מאפשרת כניסה של אזרחים רוסים, מספר האזרחים הרוסים שחצה את הגבול ביום חמישי האחרון היה כ-6,000 – יותר מפי שניים מהשבוע שעבר. 

"מבחינה טכנית, אני עדיין סטודנט אז אני לא צריך לפחד להיות מגויס, אבל אנחנו רואים שהדברים משתנים מהר מאוד אז אני מניח שיש סיכוי", אמר מקס, סטודנט בן 21, שחצה את הגבול לפינלנד כדי לעלות על טיסה לגרמניה, שבה חיים קרובי משפחתו. 

סלבה ויבגני עזבו אף הם את רוסיה בשל חוסר הוודאות סביב האפשרות שיגויסו בשלב מסוים. הם החליטו להימלט מרוסיה ברגע שהנשיא הכריז על גיוס חלקי של כוחות מילואים, בהיקף הנרחב ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. הם סיפרו כי השאירו את כלבם אצל חבריהם, ומשפחותיהם בכו כשהם עזבו. 

"כרגע, אין בנו צורך, אבל אנחנו לא יודעים מי יקרה מחר", סיפר סלבה, בן 29. "אנחנו לא תומכים במה שקורה כרגע, אנחנו לא רוצים להיות חלק מזה. זאת הייתה החלטה קשה. יש לנו תכניות, יש לנו קריירות. התרחיש הטוב ביותר הוא לחזור, אבל מצד שני, הכרחי להציל את החיים שלנו".