עינויים, מכות ואונס: זוועות "בית המטבחיים" של אסד נחשפות

לא בכדי זכה בית הכלא סיידנאיא בתיאור "בית מטבחיים". המתחם הסודי והידוע לשמצה הפך מוקד עלייה לרגל של עשרות אלפי משפחות מכל רחבי סוריה, שנהרו אליו עם קריסת משטרו האכזרי של בשאר אסד. 

הן חיפשו סימן חיים מיקיריהן שנעלמו לפני שנים או אפילו עשורים במתקן רחב הידיים השוכן בפאתי הבירה דמשק. באמצעות פטישים, אתי חפירה ומקדחות, הגברים פערו חורים ברצפות ובקירות בחיפושים אחר מרתפי עינויים סודיים. מלבד תאים ריקים ומסדרונות חלולים, הם לא מצאו דבר. 

פריצה לאחד מתאי הכלא סיידנאיא 

המורדים, ששעטו לעבר דמשק ביום שבת בלילה, שחררו עשרות אסירים מזי רעב מבית הכלא לאחר נפילת דמשק עם שחר יום ראשון. ואולם, התקווה לאתר מתנגדי משטר ואסירים אחרים שאבד עמם הקשר לפני שנים התפוגגה במהירות. 

"איפה כולם? איפה הילדים של כולם? איפה הם?", בכתה אחת הנשים בבית הכלא. היא מיהרה מביתה בדמשק לבית הכלא וחיפשה את אחיה, שנכלא ב-2011 - השנה שבה פרצו המחאות נגד אסד שהפכו במהרה למלחמת אזרחים אכזרית. היא אפילו לא ידעה מדוע הוא נעצר. 

"הלב שלי בער על אחי. במשך 13 שנים, המשכתי לחפש אחריו", היא אמרה לסוכנות הידיעות AP. לדבריה, כשהמורדים כבשו את חאלב, עיר מולדתה, בתחילת מתקפת הבזק שלהם, "התפללתי שהם יגיעו לדמשק כדי שהם יפתחו את הכלא". 

אסירים עברו עינויים שיטתיים בבית הכלא

עובדי ההגנה האזרחית ("הקסדות הלבנות") היו מבולבלים בעצמם, בדומה למשפחות, מכך שהם לא הצליחו למצוא אסירים נוספים. הם מעריכים שמספר האסירים בסידאניה פחת בשבועות האחרונים. 

התקווה הקצרה והייאוש שהגיע מיד לאחריה איחדו רבים מהסורים, שעדיין מעכלים את לכתה של המשפחה ששלטה ביד ברזל בארצם במשך יותר מחמישה עשורים. סידאניה הוא בית כלא אחד מרבים שבהם השתמש השלטון העלוואי ברחבי סוריה. 

כל ביטוי של מחאה נגד השליט, במיוחד אחרי פרוץ המחאות ב-2011, יכול היה להוביל למאסר בסידאניה. לרוב, היה זה כרטיס חד-כיווני. 

דוח של ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מ-2017 העריך שבין עשרת אלפים ל-20 אלף איש הוחזקו שם אז, "מכל מגזר בחברה". בארגון טענו שהם הוחזקו שם למטרות "השמדה". 

באמנסטי דיווחו שאלפים נרצחו בהוצאות להורג שיטתיות בבית הכלא, על בסיס עדויות מאסירים שהצליחו להשתחרר ומגורמים בכלא. האסירים היו נתונים לעינויים, הכאות קשות ואונס. כמעט בכל יום, סוהרים היו עורכים סיבובים בתאים כדי לאסוף גופות של אסירים שמתו במהלך הלילה מפציעותיהם, ממחלות או מרעב. חלק מהאסירים השתגעו והרעיבו את עצמם, לפי אמנסטי.  

"אין בית, אין אישה בסוריה שלא איבדו אח, ילד או בעל", אמרה חיירה אסמאעיל, בת 54, ששניים מבניה נעצרו בימים הראשונים למחאות נגד אסד - אחד מהם רק משום שהגיע לבקר אותה אחרי שנעצרה בעצמה. 

היא הואשמה בכך שעזרה לבנה להתחמק משירות צבאי והוחזקה במשך שמונה חודשים בבית כלא מצפון-מזרח לדמשק. "הם עצרו את כולם", היא אמרה. 

אזרחים נוהרים לבית הכלא עם שחרורו בידי המורדים

לפי ההערכות, כ-150 אלף איש נעצרו או נעלמו בסוריה מאז 2011, עשרות אלפים מהם עברו ככל הנראה בסידאניה. 

"אנשים ציפו שעוד רבים יהיו כאן, הם נתלו בכל שביב של תקווה", אמר דובר הקסדות הלבנות, רייט אבו אל-דהב. הארגון פעל בשטחים שבשליטת המורדים לאורך המלחמה, כולל בזירות הקשות ביותר של אתרים שהותקפו בנשק כימי.

הארגון שלח חמישה צוותים, יחד עם שני צוותים עם כלבים, כדי לסייע בחיפושים בבית הכלא. הם אף הביאו את חשמלאי הכלא, שהחזיק עמו את תכנית המתאר שלו, והם עברו בכל פיר, פתח אוורור או ביוב, מבלי לקבל מענה.

לדבריו, בידי הארגון מסמכים המעידים שיותר מ-3,500 איש היו בבית הכלא עד שלושה חודשים לפני נפילת דמשק. אך המספר ירד עד שהמקום שוחרר. 

"יש בתי כלא אחרים", הוא אמר. "המשטר הפך את כל סוריה לבית כלא גדול". הוא הוסיף שאסירים הוחזקו בסוכנויות ביטחון, במתקני צבא, במשרדי ממשלה ואפילו באוניברסיטאות. 

כחלק מהמאמצים הבלתי-נלאים לאתר תאים סודיים, בני משפחה חפרו ושברו קירות ורצפות. כל פתיחת פתח הולידה צהלות, אך אלו התחלפו במהרה בבכי ובצעקות. בתאים נותרו מעט מאוד סימני חיים. קצת סדינים, כמה סירי פלסטיק או שמות שהיו חרוטים על הקירות. מסמכים עם שמות של אסירים היו פזורים בכל רחבי המתקן, סיפקו רמזים למשפחות. 

חלק מהנוכחים בבית הכלא דרשו לסגור חשבון עם הסוהרים, אחרים קראו ברשתות החברתיות לכל מי שיש בידיו מידע על אותם תאים סודיים לכאורה להגיע ולעזור. 

פיראס אל-חלבי, אחד האסירים ששוחרר על ידי המורדים עם השתלטותם על הכלא, חזר לשם ביום שני. בני המשפחות התקבצו סביבו ושאלו אותו אם הוא מכיר את יקיריהם. 

הוא סיפר שהוא הוחזק במשך ארבע שנים בתא אחד עם 20 אסירים נוספים. אל-חלבי , שהיה מגויס לצבא בזמן שנעצר, סיפר שהם ניזון רק מרבע כיכר לחם ומקצת בורגול. הוא סבל משחפת בשל התנאים בכלא, ועונה במכות חשמל. לדבריו, מכות של הסוהרים היו שגרה. 

"כשהיינו בחצר, היו מכות. כשהלכנו לשירותים, היו מכות. אם ישבנו על הרצפה, היינו מקבלים מכות. אם הסתכלת על האור, קיבלת מכות", סיפר. לדבריו, הוא הוכנס פעם לבידוד רק משום שהוא התפלל בתאו. 

"הכול היה נחשב לעבירת משמעת", אמר. "החיים שלך היו עבירה אחת גדולה בשבילם".

לדבריו, בשנה הראשונה שלו בכלא, סוהרים היו קוראים מאות שמות בפרק זמן של כמה ימים. קצין אחד אמר לו שאלו נידונות להוצאות להורג.

כשאל-חלבי השתחרר ביום ראשון, הוא חשב שהוא חולם. "מעולם לא חשבנו שנראה את הרגע הזה. חשבנו שיוציאו אותנו להורג, אחד אחד".

נוהא קווידר ובת דודתה חיפשו את בעליהן, שנעצרו ב-2013 וב-2015. קווידר אמרה שהיא קיבלה הודעה מאסירים אחרים שבעלה נהרג בהוצאה להורג בכלא. אבל היא לא יכלה לדעת בוודאות, משום שאסירים שדווח על מותם בעבר הופיעו בחיים לפתע.

"שמעתי את זה (הוא הוצא להורג), אבל עדיין יש לי תקווה שהוא בחיים", אמרה.

ביום שני בערב, לקראת השקיעה, צוותי החילוץ הביאו מחפר כדי לחפור עמוק יותר, אולם בשעות הלילה הודיעו על סיום מבצע החיפושים מבלי שמצאו בו תאים סודיים.

"אנחנו שותפים לאכזבה העמוקה של משפחותיהם של האלפים שעוד מוגדרים נעדרים וגורלם לא ידוע", אמרו בארגון הקסדות הלבנות.