מגזין שבועי 29 ביוני 2018

תסמונת הלסינקי

בימים שבהם נדמה שהמלחמה הקרה ה-2 נמצאת בשיאה, אין מתאימה מהלסינקי לאירוח פסגה בין שני מנהיגי הגושים היריבים שתכליתה להפחית את המתיחות העולמית. עם זאת, בשונה מהמפגשים הקודמים בין נשיאי ארצות הברית למנהיגי ברית המועצות/רוסיה, נראה שהפעם זה היושב בבית הלבן אינו בהכרח משמש נציגו של המערב, הנלחם על דמותו.

דונלד טראמפ יגיע לבירת פינלנד ב-16 ביולי לשוחח עם ולדימיר פוטין, שעמו נפגש עד כה רק בשולי פסגות בינלאומיות. השניים, המעריכים ספק מעריצים זה את זה, הביעו נכונות להיפגש כבר לאחר זכייתו המפתיעה של טראמפ בנובמבר 2016. מתנגדיו של הנשיא יקשרו זאת לתמיכה לכאורה שקיבל ממוסקבה, במודע או שלא במודע, ואילו תומכיו רואים בכך צעד הכרחי לשיפור היחסים עם אחת המדינות החשובות ביותר בעולם.

בשונה מקלינטון, בוש ופורד, שנפגשו עם ילצין, גורבצ'וב וברז'נייב בבירת פינלנד, טראמפ לא נחשב כמי שמייצג גם את אירופה, הקשורה עם ארצות הברית בברית הצפון-אטלנטית מאז מלחמת העולם השנייה. אותה ברית תתכנס ימים ספורים לפני כן בבריסל, עם החשש בקרב החברות מפני מחויבותו של טראמפ לערכים שעליהן מושתתת הברית.

בפעם האחרונה שבה פגש טראמפ את מנהיגי המערב, בתחילת החודש בפסגת ה-G7 בקנדה, הסתיים האירוע בטונים צורמים ביותר, עם סירובו לחתום על הצהרת הסיכום. הוא אינו מראה בשלב זה סימנים להתפשרות במלחמת הסחר המתפתחת בין ארצות הברית לבין האיחוד האירופי, קנדה, מקסיקו ובעלות ברית נוספות. בינתיים הוא הראשון לחטוף את הריקושטים מבית, עם הודעת חברת האופנועים האמריקניץ הארלי-דייווידסון על צמצום פעילותה בארצות הברית בשל מכסי המגן האירופיים.
 
בשנה שעברה סירב נשיא ארצות הברית להצהיר על תמיכתו בסעיף 5 הקריטי - סיוע הדדי של חברות הברית במקרה שאחת מהן מותקפת. זה היה כלי ההרתעה מפני התערבות צבאית של ברית המועצות במערב אירופה בזמן המלחמה הקרה, וליכד את המערב תחת מטריה צבאית עוצמתית. טראמפ דורש מיתר החברות בברית להגדיל את הוצאות הביטחון שלהן, כדי לעצור, כלשונו, את "הניצול" של ארצות הברית בידי בעלות בריתה. הדרישה כשלעצמה אולי הגיונית, אך השפה שבה בוחר טראמפ להשתמש נגד אלו שאמורים להיות ידידיו מעוררת בהם דאגה.

אם גם הפעם תסתיים הפסגה בצורה עגמומית, יוכל פוטין לחכך את ידיו בהנאה. הוא יגיע להלסינקי אחרי מונדיאל שמסתמן כמוצלח כמעט מכל בחינה שהיא, אחרי שבחודשים שקדמו לטורניר עלו קריאות להחרימו בשל הרעלת הסוכן הכפול לשעבר בבריטניה ויתר מעללי הקרמלין. הכדורגל והגאווה הלאומית ניצחו את הסולידריות הבינלאומית, כשגם האנגלים לא העזו לחשוב על לוותר על המשחק ואפילו העפילו לשמינית הגמר.

נשיא רוסיה שאף מהיום שבו נכנס טראמפ לבית הלבן לארגן פסגה שכזו, וכעת הוא קיבל את מבוקשו מבלי ששינה דבר בהתנהלותו הגלובלית. הסכם מינסק על אוקראינה מופר מדי יום, הבנות שהושגו על הפסקת אש בדרום סוריה התפוגגו ברגע שבו היה מתאים לצבא רוסיה ולמשטר לפתוח במתקפה ומצב זכויות האדם ברוסיה רק הולך ומתדרדר. פוטין יקבל חיבוקים ותשבוחות (כמו קים ג'ונג בפסגה בסינגפור) מצד מנהיג המעצמה החזקה ביותר בעולם, ולא ברור אם בכלל יתן משהו בתמורה, ואם יהיה להבטחותיו - כמו למשל יציאת כל הכוחות הזרים מסוריה, בראשם איראן - ערך כלשהו.

שני הצדדים הנמיכו ציפיות לפני הפסגה, שסביר שבדומה לזו עם מנהיג קוריאה הצפונית תסתיים בהצהרה מעורפלת ומחויכת. זה לא ימנע בהכרח מטראמפ להכריז כי הנה הפציע שלום עולמי בזכותו הבלעדית, אך כמו במקרה הצפון קוריאני, לא יידרשו ימים רבים כדי לגלות את הפערים הרבים בין ההצהרות למעשים בשטח.

אין פסול במגעים דיפלומטיים עם מנהיגי מדינות יריבות או אויבות כדי לפתור משברים בינלאומיים נפיצים באמצעים לא אלימים, להפך. הבעיה היא שעריצים מסוגם של פוטין וקים הפכו לפתע למושא להערצה בעיני נשיא ארצות הברית, שבאופן מסורתי במאה השנים האחרונות נלחם גם למען ערכים אוניברסליים ולא עבור אינרטסים אישיים, ואולי לאומיים. השתאות מכך שקים מצליח בגילו הצעיר לשלוט על ארצו או ברכות על ניצחון של פוטין בבחירות מכורות מראש אינן הכרחיות כדי לקיים ועידות מסוג זה. קודמיו בבית הלבן ובמקומות אחרים במערב עשו זאת מבלי להתרפס בפני מנהיג המדינה שאת צעדיו הם רוצים להצר.

טראמפ, שאינו מאמין לסוכנויות המודיעין ולרשויות אכיפת החוק שלו, אך כן השתכנע כשפוטין אמר לו שמוסקבה לא התערבה בבחירות 2016, בדרכו הבטוחה להיות אחד הנשיאים האמריקניים המשפיעים ביותר אי-פעם. לטוב או לרע, זה כבר עניין סובייקטיבי.

בין השורות

בחודש שעבר הושלם מהפך היסטורי במלזיה, עת נפלה הקואליציה ששלטה במדינה מאז שקיבלה עצמאות מבריטניה לפני כ-60 שנה. ראש הממשלה נג'יב רזאק נפל בעיקר בשל השחיתות העמוקה שנקשרה בשמו, וממשלתו החדשה של בעל בריתו לשעבר מהאתיר מוחמד עסוקה מאז בעיקר בחקירת נכסיו של נג'יב ושל רעייתו. אלפי פריטים בשווי של כרבע מיליארד דולר הוחרמו בפשיטה על נכסיו של המנהיג לשעבר, שטוען לרדיפה פוליטית

בין לבין, מגבשת המדינה המוסלמית שבדרום-מזרח אסיה מדיניות חוץ חדשה, שאינה תמצא חן בערב הסעודית ובמדינות המפרץ. מהאתיר בן ה-92, המנהיג המבוגר ביותר בעולם, שלט בעבר ביד ברזל במדינה, אך בבחירות האחרונות הציג עצמו כתומך נלהב של רפורמות דמוקרטיות. כדי לגבור על נג'יב, הוא כרת ברית עם מנהיג האופוזיציה הכלוא אנוואר איברהם - שקיבל חנינה מיד לאחר המהפך.

אנוואר מזוהה עם "האחים המוסלמים", התנועה השנואה על ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות ונתמכת על ידי קטאר. כחלק ממאבקי הכוחות המחריפים במפרץ, ציירה קטאר את נג'יב כמועמד הסעודי, בשל קשרי הממלכה לקרן ההשקעות הממשלתית שממנה לפי החשד גרף ראש הממשלה המודח מיליוני דולרים לכיסו הפרטי. מהאתיר הבטיח לפנות את מקומו בתוך זמן קצר, שאותו אמור לתפוס אנוואר.

בסימן ראשון לשינוי סדר העדיפויות של הממשלה בקואלה לומפור, הודיע השבוע שר ההגנה המלזי על החזרת הכוחות מערב הסעודית. אלו הוצבו בשטחה לאחר תחילת המלחמה בתימן במרץ 2015, כחלק מהקואליציה שאיגדה ריאד, אך עתה מבהירה מלזיה כי היא אינה רוצה להיגרר למאבקי הכוחות האזוריים ורוצה לשמור על ניטרליות.

נקודות רתיחה

אתיופיה - בין שלל הרפורמות הפוליטיות והכלכליות שמוביל ראש הממשלה הצעיר והנמרץ אביי אחמד עומדת בראש יוזמת הפיוס עם אריתריאה השכנה. המלחמה ביניהן הסתיימה למעשה לפני 18 שנה, אך ההסכם לא יושם מעולם והמתיחות בגבול נותרה גבוהה. אביי, ששוקד על הזנקת ארצו למעצמה אזורית, מעוניין לפתור את הסכסוך חסר התוחלת והגיש ענף זית לרודן האריתריאי איסאייס אפוורקי.

 

השניים אמורים להיפגש בקרוב לפסגה היסטורית, אך על פרצת הדרך ביחסים מעיב ניסיון ההתנקשות באביי בעצרת שלום שקיים באדיס אבבה בשבת האחרונה. רימון שהושלך לבמה שעליה נאם בפני מאות אלפי אנשים היה אמור לפגוע בו ובתהליך שהוא מוביל, אך הוא יצא ללא פגע. הוא רמז כי האחראים למתקפה הם אלו המתנגדים לפשרה עם אריתריאה והשלטונות הזהירו כי אותם כוחות עלומים עשויים לפעול שוב.