מגזין 22 ביוני 2018

קיץ 2015 ממשיך לרדוף את מרקל

 שלוש שנים אחרי משבר המהגרים הגדול, האיחוד האירופי שוב מפולג בסוגיה הבלתי-פתורה. בשונה מקיץ 2015, עתה ממשלות רבות בגוש מורכבות ממפלגות ימין, חלקן שמרניות שפנו ימינה יותר, וחלקן מפלגות ימין קיצוני שיצאו מהשוליים אל המיינסטרים. זה כולל את גרמניה עצמה, את ממשלתה של אנגלה מרקל, שמדיניות הדלת הפתוחה שלה עלתה לה בפופולריות וביכולת הסמכות שלה על הקואליציה שלה.

על אף שהמספרים בירידה משמעותית, אחרי שהנתיב הטורקי נחסם ב-2016 והמיליציות בלוב נאבקות ביעילות גדולה יותר בהברחות מחופי המדינה הכאוטית, המחלוקות בין המדינות השונות באיחוד מאיימות על יכולתו לתפקד כמו שצריך. מרקל, יחד עם נשיא צרפת עמנואל מקרון, מחפשים הסכמה כלל-אירופית ומתנגדים להחלטות חד-צדדיות של המדינות. כשהם מעט שוגים בשאליות, הם הודיעו השבוע על גיבוש רפורמות בגוש האירו שירכזו יותר סמכויות בבריסל.

קשה לראות את זה עובר, לנוכח הממשלות הלאומיות/לאומניות במרכז אירופה - פולין, הונגריה, סלובקיה צ'כיה וגם אוסטריה של קורץ - וכן הממשלה הפופוליסטית של איטליה, שהקו הנוקשה שלה נגד הגירה התסיס מחדש את הדיון. בהובלת מנהיג הליגה הצפונית מתאו סלביני, המשמש שר הפנים וגם סגן ראש הממשלה, נסגרו שערי הנמלים במדינה לעגינת ספינות מהגרים של ארגוני צדקה, ואחת כזו נשלחה לספרד אחרי כשבוע וחצי בלב ים, שבמהלכו התקוטטה רומא עם פריז.

איטליה דוחה על הסף את הקריאה של מדינות מרכז היבשת להחזיר את מבקשי המקלט לנקודות המוצא שלהם באירופה, מאחר שרובם מתדפקים על חופיה של ארץ המגף בטרם הם ממשיכים הלאה, ליעדים אטרקטיביים יותר. סלביני, שכמעט שלא חולף יום מבלי שהוא מעורר סערה - כמו הצעה לעריכת מפקד לצוענים - דורש, במידה הגיונית, שגם מדינות אחרות יישאו בנטל, גם אם שפר מזלן והן אינן חולקות חוף לים התיכון הגועש בסירות מהגרים רעועות. אבל אלו מסרבות לתכנית המכסות שהתקבלה כבר במשבר הקודם ב-2015, וכך מעמיק הפלונטר האירופי.

מרקל ועבדאללה בעמאן (קרדיט: ארמון המלוכה של ירדן)

לא פחות גרוע מבחינתה של מרקל, אלו הצרות מבית. המפלגה הבווארית, אחותה הקטנה של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית של הקנצלרית, מושכת ימינה, לא הרחק מעמדותיה של מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה", השולטת באופוזיציה. הדרישה של הבווארים, בראשות שר הפנים הורסט זיהופר, לגרש בחזרה כל מבקש מקלט שיגיע לגבול וכבר נרשם במדינה אחרת באיחוד, כמעט שפירקה את הממשלה השבוע. הבווארים הקצו למרקל זמן להגיע לפתרון כלל אירופי עד לפסגת האיחוד בסוף החודש, ולא, הם מאיימים, הם יישמו את המדיניות חד-צדדית. זאת עילה לפיטורים, שתגרור גם את פירוק הממשלה בברלין.

מרקל לכודה מכל הכיוונים. היא לא צפויה להשיג קונצנזוס בקרב המדינות החברות, ואם תחזור בידיים ריקות לברלין היא תאתגר את הקואליציה שלה. הדחת שר הפנים תוביל לשיתוק פוליטי ואולי גם לבחירות חדשות, הדבר האחרון שגרמניה, והאיחוד האירופי כולו, זקוקים לו בימים אלו. אם תתפשר, היא תגדיל את התאבון של האגף הימני בממשלתה, שכוללת גם את הסוציאל-דמוקרטים, שבכלל מתנגדים לכל הצעדים התקיפים הללו.

הקנצלרית ביקרה השבוע בירדן ובלבנון, שם שוהים בסך הכול כשני מיליון פליטים המכבידים על הכלכלות. מרקל הבטיחה למלך עבדאללה סיוע גדול, ברקע המחאות הגדולות נגד הצנע בממלכה, אך ספק אם היא יכולה להציע להן עזרה בדמות קליטת חלק מהפליטים הסורים. חזון השער הפתוח של מרקל נחל כישלון, והיא הוכתה על כך בבחירות האחרונות. גם כהונתו של טראמפ, שדומה שמנסה לפרק את האיחוד, וכן חבלי הפרישה המייגעים של בריטניה מהגוש, החלישו את המנהיגה שבעל כורחה נושאת על גבה את תפקיד מגנת הדמוקרטיה הליברלית.

אם לא תצליח מרקל למצוא נוסחה שתרצה את כלל השותפות בגוש בפסגה הקרובה, וקשה לראות את זה קורה, זו עשויה להיות נקודת ההתחלה של סוף הקריירה הפוליטית של אחת המנהיגות הגדולות ביותר של אירופה בדורות האחרונים.
 

נקודות רתיחה

 ניקרגואה - בשולי הגלובוס, עם מעט עניין עולמי, גולשת אט-אט המדינה שבמרכז אמריקה למלחמת אזרחים. הכל החל כשהנשיא דניאל אורטגה הכריז לפני כחודשיים על קיצוצים בפנסיות כחלק מרפורמות במערכת הסוציאלית. הפגנות סוערות של אזרחים מיואשים הובילו לנסיגתו של מנהיג הגרילה לשעבר, אך כמו במקרים רבים, מה שמתחיל כמחאה כלכלית לובש במהירות צורה של מחאה פוליטית, נגד השיטה עצמה.

זהו הסיבוב השני של אורטגה, מנהיג הסנידיסטה, ששב להנהגה ב-2007 ומאז ביסס את כוחו. שלטונו הפך לסמכותני, מושחת ואלים יותר, וגם אשתו הצטרפה לחגיגה כשרצה על תפקיד סגניתו בבחירות האחרונות ומאז הפכה לאחת הדמויות החזקות ביותר במשטר. כוחותיו של אורטגה מפגינים את נאמנותם, והם יורים באש חיה לעבר מפגינים החמושים בכלי נשק מאולתרים ומציבים מתרסים ברחובות הערים.

נשמע מוכר? ואכן, גם השיח שבו מתארים אורטגה ואנשיו את האופוזיציה מזכיר את הטרמינולוגיה הסורית. המפגינים הם "טרוריסטים" ו"פשעים", והממשלה בסך הכול נאבקת בפורעי חוק. ארגון זכויות אדם במדינה מונה כמעט 200 הרוגים מתחילת המהומות, והכנסייה הקתולית במדינה, שמנסה ללא הצלחה בשלב זה לתווך בין הצדדים, מזהירה מפני טבח קרוב במעוז האופוזיציה.

צלף של כוחות אורטגה בעיר מסאיה (קרדיט: טוויטר)