מגזין שבועי 4.11.17

הקורבן החדש במאבק האיראני-סעודי

המאבק חסר הגבולות בין איראן לערב הסעודית נכנס לשלב חדש ומסוכן, עם הטלטלה הפוליטית שחוותה לבנון לאחר התפטרות ראש הממשלה סעד אל-חרירי. ללא הכנה מ
וקדמת, הפוליטיקאי הסוני הכריז על החלטתו המהדהדת מריאד, בירת הממלכה שראתה לנגד עיניה כיצד איראן מעצימה את השפעתה על השכנה הקטנה של סוריה בשנים האחרונות.

אל-חרירי ציין בראש ובראשונה את החשש לחייו, כנימוק להחלטתו לעזוב את הלשכה, וכשזה מגיע מפי הבן של ראש ממשלה לשעבר, שיצא נגד המעורבות הסורית בלבנון ושילם על כך בחייו, יש לכך השפעה גדולה יותר. ואולם, שירותי הביטחון המסכל בלבנון טענו כי הדיווח שפרסמה רשת אל-ערביה, ולפיו סוכל ניסיון התנקשות באל-חרירי בבירה ביירות ממש לפני כמה ימים אחדים, אינו מטעמם.

אי אפשר לשלול את האפשרות שזהו סיפור כיסוי, הכנה לדברי התוכחה שאמר אל-חרירי בערב הסעודית, כשנדמה שהוא קורא נאום שהוכתב לו על ידי יורש העצר הלוחמני הנסיך סלמאן, שעמו נפגש בשבוע האחרון. אל-חרירי נסע לערב הסעודית פעמיים בתוך שבוע, תדירות חריגה כשלעצמה על אף שהוא שהה שם במשך כמה שנים, ולבסוף נשמע כמו אחד מארמון המלוכה - איראן היא סכנה אזורית, וחיזבאללה הוא המוציא והמביא שלה.

אל תוך הבלבול שגרם אל-חרירי הצטרפו ההודעות הסותרות של כוחות הביטחון בלבנון, שאמרו שהם אינם מכירים מידע שכזה. המידע, כך לפי א-שרק אל-אווסט הסעודי, הגיע מסוכנויות ביון מערביות. מי הן אותן סוכנויות לא פורט, אך ייתכן שהפרטים על אותה מזימה הועברו לידי מדינה מערבית מצדה של ישראל, המנסה לחשוף את

הבעיה הגדולה בסיפור זה היא המניע. מה היה מרוויח חיזבאללה, ואגב כך איראן, מחיסול של ראש ממשלה, בתקופה כה רגישה באזור, ובמיוחד כשנראה שידו על העליונה. הנשיא מישל עאון הוא בעל בריתו, הוא חלק מהממשלה והלחימה בסוריה נוטה לצדו של הציר השיעי. היתכנות סבירה היא שאל-חרירי שוכנע על ידי מדינות המפרץ ועל ידי ארצות הברית - נפגש לאחרונה עם דונלד טראמפ - כי הדרך הטובה ביותר להדוף את איראן מלבנון היא להותיר את חיזבאללה לבדו, ללא כסות של ממשלה המקובלת על המערב, עם ראש ממשלה היוצא לבירות העולם כדי למנוע סנקציות קשות על המגזר הבנקאי.

זהו מהלך מסוכן, עבור שני הצדדים. קשה להעריך כיצד תיראה לבנון אם אכן ערב הסעודית תאפשר לאיראן ולחיזבאללה להשתלט עליה ואם אכן יימצא צידוק הגיוני לצאת למתקפה נגד הארגון השיעי - ובאמת להצליח לחסלו. מן העבר השני,  הטלת האחריות על חיזבאללה לנהל את ענייני היומיום במדינה, דבר שהוא אינו חפץ בו, עשויה לגרום לזעם ציבורי כלפיו. מחיר הדמים הכבד ששילם על מעורבותו בסוריה נסבלה עד עתה לנוכח השקט היחסי שממנו נהנית לבנון. בהגדשתם את הסאה, הסעודים אולי מכוונים ליצירת כאוס בלבנון, שבסופו יקרוס או ייחלש משמעותית חיזבאללה, אך עלולים מצד שני להגיש אותה על מגש של כסף לציר האיראני.

מלחמה בלבנון - שלפי ערב הסעודית הוכרזה עליה מביירות - לא בהכרח תביא לתוצאה הרצויה. לראיה מלחמת לבנון השנייה. אמנם הגבול בצפון הפך שקט יותר, אבל חיזבאללה לא רוסן או נחלש. אלא להיפך. הארגון, שנזהר בכל השנים שלא לבקש שליטה מלאה במדינה, עשוי לקבל אותה בעל כורחו ולספוג מהלומה צבאית חזקה. בסופה, עשויה לבנון להיקבר פעם נוספת תחת ההריסות, בסיטואציה שתחזק את הכוחות המקומיים שיצביעו על מעשי "הסונים והציונים" נגדם.

הסודות של סילביו 

בגיל 81, עוד לא נס לחו של סילביו ברלוסקוני. ראש ממשלת איטליה לשעבר, שכיהן בתפקיד ארבע פעמים, החייה את מפלגתו "פורצה איטליה" אחרי כמה שנים של דשדוש בביצה הפוליטית ברומא, וזו צפויה לשוב לשלטון בבחירות שיתקיימו בחודשים הקרובים. עם קשר לתזמון הפוליטי או בלי - אנשיו משוכנעים שכן - איל התקשורת ובעליה לשעבר של קבוצת הכדורגל מילאן מסתבך שוב, בפרשה אפלה שהתרחשה בתקופה קודרת באיטליה.

ב-1993 הרעידו שורת פיגועים את עריה הגדולות של איטליה, ולפחות עשרה בני אדם נהרגו מפיצוץ מטענים עוצמתיים ברומא, במילאנו ובפירנצה. הייתה זו נקמה של המאפיה הסיציליאנית על מעצרו של הבוס טוטו רינה, ועל הקשחת החוקים למלחמה בפשע המאורגן שנחקקו בעקבות שורת רציחות של גורמים בכירים ברשויות אכיפת החוק. ברלוסקוני כבר נחקר פעמיים בגין מעורבות בסדרת הפיצוצים, כשבכל פעם הסתיימה החקירה בלא כלום.

מה שהוביל לחידוש החקירה הייתה הקלטה מהכלא של ג'וזפה גרביאנו, בכיר נוסף במאפיה, ובו שוחח על רצונותיו של "ברלוסקה" להיכנס לפוליטיקה. "ב-1992 הוא כבר רצה להיות מעורב בפוליטיקה... הוא רצה הכל", אמר גרביאנו. "ברלוסקה ביקש ממני את הטובה הזו...הייתי משוכנע שהוא ינצח את הבחירות..בסיציליה...הוא רצה להיות מעורב...אך באותו הזמן החברה הוותיקים היו בסביבה...הוא אמר לי שהוא זקוק למשהו טוב במיוחד".

המשהו הטוב במיוחד הזה עשוי להיות אותם פיגועים, שבעקבותיהם קרסו המפלגות הממוסדות והמושחתות. שנה לאחר המתקפות, הצליח הטירון הפוליטי לנצח בבחירות, עם מפלגתו "פורצה איטליה" ולהתמנות בפעם הראשונה לראש הממשלה. הייתה זו קדנציה איומה, שהסתיימה בתוך פחות משנה, אך זו הייתה דריסת רגלו הראשונה בפוליטיקה. מאז הוא שם, גם כשהוא מעורב במסיבות חשק עם קטינות ומורשע בעבירות מס שמונעות ממנו להתמודד פעם נוספת על ראשות הממשלה בשנה הבאה - לפחות עד הערעור בעניינו.

בסביבתו של ברלוסקוני, ששרד גם ניתוח לב בשנה האחרונה, טוענים כי שליפתה של הפרשה מהאוב נועדה לחבל בהצלחות של המפלגה. זאת תשובה סטנדרטית מצד פוליטיקאים המעורבים בחשדות כאלו ואחרים, אך בדבר אחד הם צודקים - בדחיפתו של ברלוסקוני, הימין מתחזק שוב, בדומה למתרחש ברחבי היבשת. עם מרץ רב, הוא חורש את השטח ונוחל הצלחות: בבחירות בסיציליה, שהתקיימו ביום ראשון ונחשבות כמי שמשקפות את הלך הרוח הכללי, זכה מועמד המפלגה, שזכה גם לתמיכת הימין הקיצוני. נציג המפלגה הדמוקרטית מהשמאל-מרכז סיים רק במקום השלישי, כשלפניו מפלגת תנועת חמישה כוכבים הפופוליסטית.

שלוש שאלות

1. לפי חלוקת התפקידים בלבנון, איזה תפקיד שמור לעדה הדרוזית?

2. מהי המדינה היחידה בעולם שעיר בירתה כבושה?

3. מה פירוש שמה של מונטנגרו?


תשובות לשאלות של שבוע שעבר: 1. פול ראיין, 2. בנגלדש, 3. בחירתו של חסן רוחאני לנשיאות איראן