מגזין שבועי, 25 באוגוסט 2017
אחרי שבעה חודשים של טלטלות אינספור, טראמפ טיהר כמעט לחלוטין את הגורמים הלאומניים ממשלו. הראשון ללכת היה מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי בעל העבר הצבאי המפוקפק, שהתפוטר בשל שיחותיו עם שגריר רוסיה בוושינגטון. פלין היה פרו-רוסי ובעל תיאוריות קונספירציה סביב המוסלמים, ואותו החליף גנרל ממוסד הרבה יותר, הרברט מקמאסטר.
האחרון סילק גורמים בעייתים מהמועצה לביטחון לאומי של פלין, כולל את סטיב באנון, היועץ האסטרטגי והשנוי במחלוקת, שניהל את ברייטברט, אחד מאבות אבותיו של הפייק ניוז. הקרב המתמשך בין הצדדים החריף עם מינויו של ג'ון קלי לראש הסגל בבית הלבן, במקומו של ריינס פריבוס חסר המעוף. היועץ לביטחון לאומי קיבל יד רחבה להמשיך במלאכת ניקוי האורוות במועצה שכללה יועץ שחיבר מזכר סודי, שבו נטען כי "הגלובליסטים והאסלאם הקיצוני" קושרים נגד ממשלו של טראמפ. באנון, שבימיו הראשונים של הממשל כוחו האפיל על כל יתר אנשי הבית הלבן, נותר מבודד ואיבד את חסותו של טראמפ. החודש הוא שילם את המחיר, והיה המודח האחרון של נשיא הריאלטי.
טראמפ סיים את השבוע הקשה ביותר מבחינתו מאז הושבע לנשיאות, בשל התבטאויותיו על פיגוע הדריסה בשרלוטסוויל. חוץ מסגנו מייק פנס, ההתנערות מטראמפ הייתה גורפת וחוצת מפלגות. אפילו אנשי צבא, שאמורים להיות חפים מכל קשר לפוליטיקה, פרסמו הודעות גינוי תקיפות כלפי קנאים, גזענים וניאו-נאצים - במסר ישיר למפקד העליון שלהם, שהעז להשוות בין אוחזי הלפידים לבין אלו שהגיעו להפגין מולם. קשה היה שלא להתהפנט משפת הגוף של קלי באותו נאום תוכחה, כשנצפה מתמקד ברצפה, כאילו מבקש שתבלע אותו בו בעת. וגם השגריר בישראל, דייוויד פרידמן, שהיה בעבר עורך דינו של טראמפ ומכיר אותו מקרוב, סבר שתגובתו לעצרת הימין הקיצוני הייתה שגויה.
אבל טראמפ הוא לא האיש שיתנצל, יגיד "טעיתי" וימשיך הלאה כדי לאחד את המדינה שאת חלקיה הוא משסה אלו באלו. הוא פשוט שולף מהמותן. אחרי נאום ממלכתי - פחות או יותר - שבו פרס את המדיניות החדשה של ארצות הברית באפגנסיטן (על אף שהיא יותר חדשה מבחינת עטיפתה, מאחר שבתוכנה היא דומה לזו של ברק אובמה) הוא הסיר את המסכה ושב לדמות המועמד טראמפ. בנאום מוטרף בפיניקס, היה נראה שטראמפ מאבד עשתונות ויורה לכל עבר. התקשורת, כרגיל, זכתה לרוב החצים, אבל הנשיא לא היסס להלום בסנאטורים של אריזונה, גם אם לא מפורשות, והעמיק את הניתוק שלו ממפלגתו שלו.
אז אמנם הוא קצת משחרר קיטור מבחינתו, אבל טראמפ עושה לעצמו נזק בטווח הקצר והארוך. בזה הקצר, הוא מרחיק ממנו את חברי הקונגרס שהוא זקוק להם כדי להעביר את הרפורמות שלו. למרות הצהרותיו, טראמפ לא הצליח לקדם דבר מהאג'נדה שלו. לא חומה, לא ביטול אובמה-קר, לא רפורמת מסים. המהלך היחיד שהעביר הקונגרס, ועוד בצורה דו-מפלגתית, היו סנקציות חדשות על רוסיה - בניגוד לעמדתו של טראמפ. לעלוב במנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל ובבכירים אחרים לא יעזור לו להגשים את הבטחות הבחירות שלו.
ואולי מסוכן יותר עבור טראמפ, היא העובדה שמי שסופג ממנו עלבונות, כמו גם קריאות לציבור בוחריו באותה מדינה שלא לבחור, עלול להיות זה שיצטרך להכריע בעתיד אם להעמיד אותו לדין בגין הקנוניה הרוסית. בניגוד לישראל - לפחות על בסיס החוק - לפוליטיקאים יש תפקיד משמעותי בהדחת נשיא והם אלו שמחזיקים במפתחות לכך. משפט הדחה בקונגרס כולל בחובו פוליטיקה רבה, וביום מן הימים, טראמפ עשוי להסתכל אחורה על כמה מציוציו ולתהות אם הוצאת הקיטור בטוויטר הייתה שווה את זה.
2. מדוע התפרסם לאחרונה מחוז ריף במרוקו?
3 מה קרה בעקבות תאונת הצי האמריקני האחרונה לחופי סינגפור?
האחרון סילק גורמים בעייתים מהמועצה לביטחון לאומי של פלין, כולל את סטיב באנון, היועץ האסטרטגי והשנוי במחלוקת, שניהל את ברייטברט, אחד מאבות אבותיו של הפייק ניוז. הקרב המתמשך בין הצדדים החריף עם מינויו של ג'ון קלי לראש הסגל בבית הלבן, במקומו של ריינס פריבוס חסר המעוף. היועץ לביטחון לאומי קיבל יד רחבה להמשיך במלאכת ניקוי האורוות במועצה שכללה יועץ שחיבר מזכר סודי, שבו נטען כי "הגלובליסטים והאסלאם הקיצוני" קושרים נגד ממשלו של טראמפ. באנון, שבימיו הראשונים של הממשל כוחו האפיל על כל יתר אנשי הבית הלבן, נותר מבודד ואיבד את חסותו של טראמפ. החודש הוא שילם את המחיר, והיה המודח האחרון של נשיא הריאלטי.
טראמפ סיים את השבוע הקשה ביותר מבחינתו מאז הושבע לנשיאות, בשל התבטאויותיו על פיגוע הדריסה בשרלוטסוויל. חוץ מסגנו מייק פנס, ההתנערות מטראמפ הייתה גורפת וחוצת מפלגות. אפילו אנשי צבא, שאמורים להיות חפים מכל קשר לפוליטיקה, פרסמו הודעות גינוי תקיפות כלפי קנאים, גזענים וניאו-נאצים - במסר ישיר למפקד העליון שלהם, שהעז להשוות בין אוחזי הלפידים לבין אלו שהגיעו להפגין מולם. קשה היה שלא להתהפנט משפת הגוף של קלי באותו נאום תוכחה, כשנצפה מתמקד ברצפה, כאילו מבקש שתבלע אותו בו בעת. וגם השגריר בישראל, דייוויד פרידמן, שהיה בעבר עורך דינו של טראמפ ומכיר אותו מקרוב, סבר שתגובתו לעצרת הימין הקיצוני הייתה שגויה.
אבל טראמפ הוא לא האיש שיתנצל, יגיד "טעיתי" וימשיך הלאה כדי לאחד את המדינה שאת חלקיה הוא משסה אלו באלו. הוא פשוט שולף מהמותן. אחרי נאום ממלכתי - פחות או יותר - שבו פרס את המדיניות החדשה של ארצות הברית באפגנסיטן (על אף שהיא יותר חדשה מבחינת עטיפתה, מאחר שבתוכנה היא דומה לזו של ברק אובמה) הוא הסיר את המסכה ושב לדמות המועמד טראמפ. בנאום מוטרף בפיניקס, היה נראה שטראמפ מאבד עשתונות ויורה לכל עבר. התקשורת, כרגיל, זכתה לרוב החצים, אבל הנשיא לא היסס להלום בסנאטורים של אריזונה, גם אם לא מפורשות, והעמיק את הניתוק שלו ממפלגתו שלו.
אז אמנם הוא קצת משחרר קיטור מבחינתו, אבל טראמפ עושה לעצמו נזק בטווח הקצר והארוך. בזה הקצר, הוא מרחיק ממנו את חברי הקונגרס שהוא זקוק להם כדי להעביר את הרפורמות שלו. למרות הצהרותיו, טראמפ לא הצליח לקדם דבר מהאג'נדה שלו. לא חומה, לא ביטול אובמה-קר, לא רפורמת מסים. המהלך היחיד שהעביר הקונגרס, ועוד בצורה דו-מפלגתית, היו סנקציות חדשות על רוסיה - בניגוד לעמדתו של טראמפ. לעלוב במנהיג הרוב בסנאט מיץ' מקונל ובבכירים אחרים לא יעזור לו להגשים את הבטחות הבחירות שלו.
ואולי מסוכן יותר עבור טראמפ, היא העובדה שמי שסופג ממנו עלבונות, כמו גם קריאות לציבור בוחריו באותה מדינה שלא לבחור, עלול להיות זה שיצטרך להכריע בעתיד אם להעמיד אותו לדין בגין הקנוניה הרוסית. בניגוד לישראל - לפחות על בסיס החוק - לפוליטיקאים יש תפקיד משמעותי בהדחת נשיא והם אלו שמחזיקים במפתחות לכך. משפט הדחה בקונגרס כולל בחובו פוליטיקה רבה, וביום מן הימים, טראמפ עשוי להסתכל אחורה על כמה מציוציו ולתהות אם הוצאת הקיטור בטוויטר הייתה שווה את זה.
הברית הלא טבעית נגד הכורדים
טורקיה ואיראן מגבירות את שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן, אחרי תקופה ארוכה של מתיחות בין שתי המדינות סביב המלחמה בסוריה. ההתקרבות ביניהן מגיעה ברקע של שינויים במערך הבריתות באזור, עם ניסיונות מדינות ערב הסוניות להחזיר את עיראק לחקן ולבלום את השפעת איראן במדינה.
במקביל, הן אנקרה והן טהראן חוששות מהתחזקות הכוחות הכורדיים, שניצלו את התפוררות המשטרים האזוריים עם עליית "המדינה האסלאמית" (דאעש) כדי לבסס ממשל אוטונומי בצפון עיראק ובצפון סוריה. שתי המדינות, שיחד עם רוסיה מנסות להגיע להסדר בסוריה על אף המחלוקות ביניהן, מזהירות מפני משאל העם של הכורדים בעיראק בחודש הבא, שבו יבקשו להקים מדינה עצמאית ולהתנתק לחלוטין מבגדאד.
שתי המדינות חיזקו את יחסיהן גם בעקבות המשבר במפרץ, אחרי שערב הסעודית ושכנותיה ניתקו את קשריהן עם קטאר לפני חודשיים, בין היתר סביב קשריה עם איראן. טורקיה התייצבה גם היא לצדה של קטאר, אחת מבעלות בריתה המרכזיות שמארחת בסיס צבא טורקי שהתחיל להיות מאוייש בכוחות טורקיים.
בשבוע שעבר, ביקר מפקד צבא איראן, גנרל מוחמד בגרי, באנקרה ונועד עם מקבילו ועם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. זה היה ביקור ראשון של רמטכ"ל איראני במדינה הסונית מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, שבה השתלטו אנשי דת שיעים על השלטון והדיחו את השאה ואת משטרו החילוני. איברהים קלין, דוברו של ארדואן, תיאר את הביקור כ"מוצלח" ואמר כי הושג הסכם לקיים ביקורים נוספים בין גורמים בכירים בין שתי המדינות. לפי הרמטכ"ל האיראני, ארדואן אמור להגיע לביקור גומלין ברפובליקה האסלאמית בקרוב אחרי ההבנה על הגברת שיתוף הפעולה בלוחמה בטרור.
עד לפני כמה חודשים, בין שתי המדינות החולקות גבול משותף שרר מתח רב בנוגע למערכה נגד דאעש במוסול. ארדואן ובכירי ממשלו הזהירו כי טורקיה עשויה להתערב צבאית אם המיליציות השיעיות, שחלקן נתמכות בידי איראן, יכבשו את תל עפר - מעוז דאעש ממערב למוסול, שמכותר תקופה ארוכה. בעיירה חיה אוכלוסייה טורקמנית גדולה, שעל ריכוזיהם במזרח התיכון מבקשת אנקרה להגן.
הקרב לשחרור תל עפר החל השבוע, אך ייתכן שכדי להימנע מחיכוכים, כוחות החשד א-שעבי יפעלו מחוץ לעיר ויאבטחו את היישובים הסובבים אותה - בדומה לטקטיקה שננקטה במהלך המערכה הממושכת לשחרור מוסול, שהסתיימה רק בחודש שעבר.
למרות ההתקרבות ביניהן, אין זה אומר שהן תמימות דעים לגבי כל המשברים במזרח התיכון. בטורקיה עדיין מעוניינים בהפלת משטרו של בשאר אסד, אך לא נותר מכך הרבה מעבר לרמה ההצהרתית. ארדואן מודע לכך שכניסתה של רוסיה למשחק בסוריה שינתה לחלוטין את התמונה - את השיעור הוא קיבל עם החלטתו הפזיזה להפיל את המטוס הרוסי - וסילוקו של הרודן הפך לבלתי-אפשרי עד לבלתי-רצוי.
טורקיה הבינה כי לאינטרסים של רוסיה ושל איראן בסוריה יש משקל מכריע, רב יותר משלה ולבטח רב יותר משל המערב הנסוג והמוותר. מארגוני המורדים שבהם תמכה לאורך השנים לא נותר הרבה, והעלמת העין מהתחזקות דאעש פגעה בה כמו בומרנג. לכן, היא מפנה את משאביה אל האויב הגדול ביותר מבחינתה - הכורדים. אם את הכורדים בשטחה היא עוד מצליחה לבלום דרך שימוש מופרז בכוח, הכולל שיטוח עיירות שלמות ומעצרי פוליטיקאים, טורקיה מתקשה לעצור את אלו הפועלים מעבר לגבולותיה. ה-YPG, המיליציה הכורדית בסוריה, זוכה לסיוע קרוב של ארצות הברית במאבק נגד דאעש ואף חומשה על ידי לפני תחילת המערכה בא-רקה - על אף התנגדות קולנית של אנקרה.
הכורדים בסוריה מתכננים לקיים מערכות בחירות ברמות הממשל השונות, ועל אף שהם טוענים כי אין ברצונם מדינה עצמאית אלא רק ממשל אוטונומי, בטורקיה לא מקבלים זאת. ב-YPG הם רואים המשך של ה-PKK, ולפני שנה יצאו למבצע "מגן הפרת" בצפון סוריה, בין היתר כדי למנוע מהכורדים ליצור רצף טריטוריאלי ללא מפריע לאורך גבולם הדרומי.
החציצה שיצר צבא טורקיה, יחד עם כמה ארגוני מורדים לא ג'יהאדיסטים, שיבשה את התכניות של הכורדים אך לא כפי שרצה ארדואן, שלא מפסיק לאייטם מפני פעולה נוספת נגד ה-YPG. לשם כך, שיתוף פעולה מצד מדינה נוספת, כמו איראן, יהיה הכרחי לבלימת "האביב הכורדי".
איראן סובלת אף היא מהתקוממות חמושה של כורדים בשטחה, בהם של מחתרת ה-PJAK, הזרוע האיראנית של ה-PKK. אמנם ההיקף מצומצם יותר בהשוואה לכמות המתקפות של הכורדים בטורקיה, אך החשש המשותף של טורקיה ושל איראן הוא שהתחזקות הכורדים בעיראק תזין גם את אלו המתגוררים בשטחיהן. זאת על אף היחסים הקרובים
עד ההכרזה על משאל העם והסירוב לסגת ממנו, נשמרו יחסים עד קרובים בין אנקרה לבין ארביל, בירת המחוז הכורדי האוטונומי בעיראק. כוחות הפשמרגה של הנשיא מסעוד ברזאני אפשרו לטורקיה לפעול באזור ההרים, שם שוכנים מחנות של ה-PKK, והסתפקו בגינויים רפים.
למרות ההזדמנות הטובה ביותר זה עשרות שנים להקים מדינה כורדית עצמאית - גם אם לא על כל שטחה של כורדיסטן ההיסטורית - הסכסוכים הפנימיים ביניהם מקלים על אלו שרוצים לתקוע ביניהם תריז. ארדואן אמר אתמול כי טורקיה ואיראן שוקדות על פעולה משותפת בצפון עיראק, נגד ה-PKK וה-PJAK, בשטח העתידי של כורדיסטן העצמאית אם תקום.
במהירות שבה משתנות הבריתות במזרח התיכון מאז "האביב הערבי", קשה להעריך עד כמה תחזיק ההתקרבות בין טורקיה לאיראן. למשך תקופה לא מבוטלת, טורקיה הייתה כתף אל כתף לצד ערב הסעודית, ואילו איראן ניסתה לקרב אל חקה את מצרים, שתחת משטרו של עבד אל-פתאח א-סיסי מעדיפה את המשך שלטונו של אסד מאשר את עלייתם של גופים ומפלגות אסלאמיים קיצוניים.
היו ביניהן כבר עליות ומורדות בשנים האחרונות, והמלחמה בסוריה נותרה המוקש העיקרי ביחסים בין המנהיג העליון עלי חמינאי לנשיא טורקיה ארדואן. עם זאת, היותן שתי מדינות לא ערביות המנסות להקרין את כוחן על מרחב ערבי שאינו מקבל בברכה את השפעתן, רצונן לבלום את התחזקותם של קבוצות מיעוט בשטחן והברכה של רוסיה, אפשרו את ההתחממות ביחסים בזמן כה גורלי עבור המזרח התיכון פוסט "המדינה האסלאמית".
נקודות רתיחה
תימן - תשומת הלב העולמית מקדישה זמן מועט מאוד למתרחש במדינה הנחשלת והכושלת הזו, אך השבוע האחרון עשוי לבשר על שינוי דרמטי בלחימה הסטטית שנמשכת כבר שנתיים וחצי. עלי עבדאללה סלאח, הנשיא לשעבר שהודח בעקבות אירועי "האביב הערבי" וחבר למורדים החות'ים ב-2014, תקף בימים האחרונים בחריפות את התנועה השיעית הנתמכת בידי איראן והאשים אותה ברעות החולות של המדינה. אלו, בתגובה, אמרו כי הוא חצה קו אדום והזהירו אותו מפני ההשלכות שבדבריו.
סלאח ארגן עצרת תמיכה ענקית בלב צנעא, שאליה זרמו מאות אלפים מתומכיו כדי לציין 35 שנה להקמת מפלגתו. החות'ים, השולטים בבירה יחד עם אנשיו של הנשיא לשעבר אך שואפים לבסס את ממשלם, עקבו מקרוב. עבור הקואליציה הסעודית, כפי שאמר שר החוץ של איחוד האמירויות, השבר בין פלגי המורדים יכול להיות פתח עבורה לשנות את המלחמה.
שלוש שאלות
1. מי היה איתמר פרנקו?2. מדוע התפרסם לאחרונה מחוז ריף במרוקו?
3 מה קרה בעקבות תאונת הצי האמריקני האחרונה לחופי סינגפור?
תגובות
הוסף רשומת תגובה