מגזין שבועי 28.7.17
למרות האזהרות של האיחוד האירופי, פולין עשתה צעד נוסף לפגיעה בעצמאות בתי המשפט. לאט לאט, ובהדרגה, שוחקת הממשלה הלאומנית את שלטון החוק במדינה הקומוניסטית לשעבר. אלפים יוצאים לרחובות ומתריעים מפני שחיקת הדמוקרטיה, וזעקותיהם הובילו את הנשיא אנדז'יי דודה - חבר לשעבר במפלגת השלטון "חוק וצדק" ובעל ברית שלה בהווה - לבלום שניים משלושת החוקים השנויים בינתיים. לפחות לבינתיים.
דודה הבהיר כי הוא תומך ברפורמה בבתי המשפט, שנתפסים כמסורבלים ומלאי בירוקרטיה, אך בעיניו יש לעשות זאת בחכמה. מי שעזרה לשכנע אותו להשתמש בזכות הווטו שלו הייתה זופיה רומשווקה, מתנגדת של המשטר הקומוניסטי שאמרה כי המהלך מזכיר לי את סירוס התובע הכללי באותה תקופה. "לא הייתי רוצה לחזור להיות מדינה כזו", אמרה.
האפשרות שהנשיא, שבעיני האופוזיציה שימש בובה של המנהיג האמיתי של פולין - מנהיג מפלגת השלטון ירוסלב קצ'ינסקי - יעצור את הרפורמה עלתה עוד לפני שאושר בשני בתי הפרלמנט. דודה מחפש פשרה בחקיקה, שאמורה לאפשר לשר המשפטים למנות את חברי בית המשפט העליון וכן את חברי המועצה החוקתית העליונה, מהלך שמזריק שיקולים פוליטיים לתהליך שאמור להיות עצמאי וחף ממניעים זרים.
זאת לא המערכת היחידה שבה פגעה מפלגת השלטון מאז זכתה בבחירות בסוף 2015, אחרי שמונה שנים של שלטון המפלגה הליברלית. גם התקשורת העצמאית זכתה לטיפולו של קצ'ינסקי ושל ראש הממשלה בטה שידלו, לצד צמצום הזכות להפגין ולהתכנס בציבור. הסימנים הללו הדליקו נורה אדומה בבריסל, שמתמודדת עם חורים רבים במיזם האירופי המפואר שאיחד את היבשת המפולגת, גם אם רק כלפי חוץ.
באיחוד מאיימים בסנקציות חריפות נגד פולין אם זו לא תיסוג מהחקיקה להצרת מערכת המשפט, כולל שלילת זכות ההצבעה במוסדות השונים. בוורשה טוענים שזו סחיטה וקצ'ינסקי הבטיח להמשיך בקידום החוקים החדשים כשהוא מותח את החבל עוד יותר. הציבור כבר הוכיח כי הוא לא מתכוון לשתוק על מהלכיה של הממשלה. בשנה שעברה מחאת ענק של נשים עצרה חקיקה דרקונית נגד הפלות, וגם להפגנות הנוכחיות היה משקל רב בהחלטת הנשיא להטיל וטו.
לצדה של פולין התייצבה במהירות הונגריה, שממשלתה הלאומנית לא פחות כבר מקדמת צעדים דומים מתחילת העשור הנוכחי. שתיהן, ובמידה פחותה צ'כיה וסלובקיה, עושות צרות לאיחוד בכל הנוגע לקליטת פליטים בשטחן והמשבר צפוי להחריף אחרי שגורם משפטי בכיר באיחוד אמר כי התנגדותן לתכנית פריסת הפליטים בהתאם למכסות איננה חוקית.
אז בעוד החשש הגדול היה שהברקזיט הגמלוני והמסורבל, שטרם ברור כיצד ומתי יתממש לנוכח חולשתה המשתקת של ראש הממשלה תרזה מיי, יפרק את האיחוד, אסור להתעלם מ"הגוש המזרחי" שמערער על יסודותיו. האיחוד דוגל ברעיון על-לאומי, אך במקום שסופה של המלחמה הקרה וקריסת ברית המועצות תחזק את המגמה הזו, ההיפך קרה. חלקים נרחבים בחברות האיחוד לא מעוניינים לוותר על הסמלים שבעיניהם הם רואים כחלק מריבונותם, וכך גם טוענת ממשלת פולין. מערכת המשפט היא בתחום אחריותה הפנימית בלבד, ועל כן לאיחוד אסור להתערב, לשיטתה.
סופו של הקרב על זהותה של פולין רחוק מלהסתיים. קצ'ינסקי וחבורתו אינם מפגינים סימנים של פשרה, וכך גם מתנגדיהם בציבור. עם תמיכתו של מנהיג תנועת סולידריות לשעבר לך ולנסה ושל המוסדות האירופיים, התסריט של נפילת הממשלה לנוכח מחאה עממית נרחבת הוא לא מופרך בכלל.
יש לו תחרות קשה ביותר, אך ייתכן שהיה זה אחד השבועות הסוערים, הביזאריים והמטלטלים שחווה ממשלו של טראמפ מאז הושבע לתפקיד לפני חצי שנה. זה התחיל מהתפטרותו של דובר הבית הלבן המושמץ שון ספייסר. זה לא היה כי הוא הבין שהוא אינו מתאים לתפקיד, אלא כי הנשיא החליט למנות מעל ראשו את אנתוני סקרמוצ'י - עוד נחזור אליו - לראש מערך התקשורת.
אל עזיבתו של הדובר הכושל הצטרפה המתקפה הפומבית וחסר התקדים של טראמפ נגד התובע הכללי שלו, ג'ף סשנז. בתחילת דרכו של טראמפ, כשהיה נחשב למועמד הזוי וחסר סיכוי לזכות בפריימריז הרפובליקניים, הסנאטור מאלבמה היה הראשון לתמוך בו ולהצטרך לעצרות הבחירות שלו. אבל טראמפ לא שומר חסד נעורים. החלטתו של סשנז לפסול את עצמו מחקירת מעורבותה של רוסיה בבחירות לנשיאות הרתיחה אותו. הוא רצה שליטה מסוימת על העניינים, ואלו הופקעו לטובת התובע החיצוני המיוחד והמאיים - בעיניו - רוברט מולר. ראש ה-FBI לשעבר הופל כל אבן ומסמך, כולל אלו הקשורים לעסקיו הכלכליים של טראמפ ושל משפחתו.
הנשיא היה שמח לפטר את מולר, את ראש ה-FBI בפועל אנדרו מקייב ואת סגנו של סשנז רוד רוזנשטיין, אך מהלך שכזה בזמן שהחקירה סביב קשרי ממשלו למסוקבה מתהדקת קרובה להתאבדות. במקום זאת, הוא יכול להכפיש ולטנף נגד סשנז, שעמו הוא מצוי בנתק בימים האחרונים. אם יתפטר, טוב, ואם לא, אז יהפוך לבובה שנרסמה תחת מגפיו של הנשיא. בינתיים, התובע הכללי הבהיר כי הוא אמנם פגוע מהדברים, אך אינו מתכוון לזוז מכיסאו.
זה רחוק מלהיות הסוף. שר החוץ רקס טילרסון, שהיה אמור להיות נביא חידוש היחסים עם רוסיה, נדחק הצדה. דוברת מחלקת המדינה, שרוקנה מתוכנה, מסרה כי הוא לוקח פסק זמן ובתקשורת האמריקנית דווח כי הוא שוקל לפרוש בשל היחס לסשנז. טילרסון הכחיש זאת, אך קשה להתעלם מכך שהוא אינו פעיל במיוחד. כך, למשל, הוא לא נשלח על ידי טראמפ לאזור במהלך המשבר סביב הר הבית, אלא השליח המיוחד ג'ייסון גרינבלט. לרוב, שרי החוץ האמריקניים יוצאים למסעות דילוגים בעתות כאלו, כפי שעשה פעמים רבות ג'ון קרי בממשל הקודם.
טראמפ הספיק לזהם השבוע גם את האירוע השנתי של תנועת הצופים בארצות הברית, כשלתדהמת רבים הפך אותו למסע בחירות פוליטי שבו השתלח ביריבו ובתקשורת. במקום לעודד מנהיגות ושיתוף פעולה בקרב דור העתיד, טראמפ עסק בפוליטיקה קטנה. בתנועת הנוער מיהרו להתנצל על כך, אבל את הנזק הנוסף שעשה הנשיא קשה לתקן במהירות. הוא המשיך בשלו, והכריז במפתיע, וללא הכנה מוקדמת, על כך שהוא מבטל את התקנה של אובמה, שאפשרה לטרנסג'נדרים להתגייס לצבא.
עדות לבלבול ולכאוס שיוצר טראמפ בממשלו ובצבאו הייתה כשהרמטכ"ל ג'וזף דנפורד הבהיר כי בשלב זה אין שום שינוי במדיניות של הצבא, וטרנסג'נדרים יזכו ליחס שוויוני, כל עוד שר ההגנה ג'יימס מאטיס לא יפרסם תקנות חדשות שיבהירו אם האיסור של טראמפ תקף רק למתגייסים עתידים, או שיש לסלק גם את מי שכבר שפך את דמו למען המולדת האמריקנית אך למורת רוחו של הנשיא החליט לשנות את מינו.
לכך הצטרפו כישלונותיו המרים של טראמפ בקונגרס. המאמצים להפיל את אובמקר נחלו תבוסות מרות בסנאט, שהחל לדון במשאת נפשו של הנשיא אחרי עיכובים רבים. שלוש הצעות חוק כבר הופלו בידי הדמוקרטים ומורדים רפובליקנים, ולא נראה שיש אפשרות טובה כרגע להחליף את רפורמת הבריאות של הנשיא הקודם. החלופות שהוצעו עד כה, שהיו מלאות פגמים וחורים, היו מותירות מיליונים רבים ללא ביטוח בריאות - נתונים שיפגעו בתמיכה באלו שהיו מעבירים את החוק.
אם לא די בכך, הקונגרס הפגין אחדות שורות לראשונה זו תקופה ארוכה - דווקא בנקודה שהכי כואב לטראמפ. רוסיה. במאמץ דו-מפלגתי, אושרה כמעט פה אחד חבילת סנקציות כואבת במיוחד על רוסיה - וכן גם על איראן ועל קוריאה הצפונית. בנוסף לכך, היא כובלת את ידיו של הנשיא להסירן ללא התייעצות עם הקונגרס. עתה הנשיא עומד בפני דילמה: הטלת וטו על מהלך שזוכה לתמיכה גורפת, בזמן שממשלו שקוע בחקירה, תיראה ותריח רע מאוד, במיוחד כשלמחוקקים יש די קולות כדי לעקוף זאת בקלות.
מצד שני, אישור הסנקציות החדשות ירסק את חלומו הגדול של טראמפ לשקם את היחסים עם רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין. הוא קיווה להשתמש בסנקציות כמכשיר להשיג ממוסקבה הסכמות בסוגיות כמו סוריה וקוריאה הצפונית, אך בקרמלין כבר הגיבו לעיצומים החדשים, עוד בטרם אושרו. מספר הדיפלומטים בשגרירות במוסקבה יצומצם ונכסים אמריקניים הוחרמו, בצעד ראשון שאינו צפוי להיות האחרון.
ומי האיש שאמון על שיפור התדמית של הממשל ושל הישגיו בימים אלו? אותו סקרמוצ'י, שמינויו הוביל להתפטרות ספייסר. ימים ספורים אל תוך תפקידו, השתולל מנהל התקשורת של טראמפ אחרי שדלפה לתקשורת ארוחה שקיים הנשיא בבית הלבן בחברתו ובחרת מגיש פוקס ניוז שון האניטי. סקרמוצ'י מאשים את ראש הסגל בבית הלבן ריינס פריבוס במכת ההדלפות מהממשל, וכשהתקשר לכתב של הניורקר לדרוש את שמו של המקור שהעביר לו את המידע, כינה את פריבוס: "סכיזופרן פסיכופת". על סטיב באנון, יועצו של טראמפ, אמר כי הוא "מוצץ את הזין של עצמו".
זוהי תמצית של השמינית הראשונה מתקופת כהונתו של טראמפ.
1: רואנדה, 2: בסוריה, בשנת 1970, 3: תיקון שמאפשר בין היתר לסגן הנשיא ולבכירים אחרים בממשל להכריז כי נבצר מהנשיא להמשיך בתפקידו
דודה הבהיר כי הוא תומך ברפורמה בבתי המשפט, שנתפסים כמסורבלים ומלאי בירוקרטיה, אך בעיניו יש לעשות זאת בחכמה. מי שעזרה לשכנע אותו להשתמש בזכות הווטו שלו הייתה זופיה רומשווקה, מתנגדת של המשטר הקומוניסטי שאמרה כי המהלך מזכיר לי את סירוס התובע הכללי באותה תקופה. "לא הייתי רוצה לחזור להיות מדינה כזו", אמרה.
האפשרות שהנשיא, שבעיני האופוזיציה שימש בובה של המנהיג האמיתי של פולין - מנהיג מפלגת השלטון ירוסלב קצ'ינסקי - יעצור את הרפורמה עלתה עוד לפני שאושר בשני בתי הפרלמנט. דודה מחפש פשרה בחקיקה, שאמורה לאפשר לשר המשפטים למנות את חברי בית המשפט העליון וכן את חברי המועצה החוקתית העליונה, מהלך שמזריק שיקולים פוליטיים לתהליך שאמור להיות עצמאי וחף ממניעים זרים.
זאת לא המערכת היחידה שבה פגעה מפלגת השלטון מאז זכתה בבחירות בסוף 2015, אחרי שמונה שנים של שלטון המפלגה הליברלית. גם התקשורת העצמאית זכתה לטיפולו של קצ'ינסקי ושל ראש הממשלה בטה שידלו, לצד צמצום הזכות להפגין ולהתכנס בציבור. הסימנים הללו הדליקו נורה אדומה בבריסל, שמתמודדת עם חורים רבים במיזם האירופי המפואר שאיחד את היבשת המפולגת, גם אם רק כלפי חוץ.
באיחוד מאיימים בסנקציות חריפות נגד פולין אם זו לא תיסוג מהחקיקה להצרת מערכת המשפט, כולל שלילת זכות ההצבעה במוסדות השונים. בוורשה טוענים שזו סחיטה וקצ'ינסקי הבטיח להמשיך בקידום החוקים החדשים כשהוא מותח את החבל עוד יותר. הציבור כבר הוכיח כי הוא לא מתכוון לשתוק על מהלכיה של הממשלה. בשנה שעברה מחאת ענק של נשים עצרה חקיקה דרקונית נגד הפלות, וגם להפגנות הנוכחיות היה משקל רב בהחלטת הנשיא להטיל וטו.
לצדה של פולין התייצבה במהירות הונגריה, שממשלתה הלאומנית לא פחות כבר מקדמת צעדים דומים מתחילת העשור הנוכחי. שתיהן, ובמידה פחותה צ'כיה וסלובקיה, עושות צרות לאיחוד בכל הנוגע לקליטת פליטים בשטחן והמשבר צפוי להחריף אחרי שגורם משפטי בכיר באיחוד אמר כי התנגדותן לתכנית פריסת הפליטים בהתאם למכסות איננה חוקית.
אז בעוד החשש הגדול היה שהברקזיט הגמלוני והמסורבל, שטרם ברור כיצד ומתי יתממש לנוכח חולשתה המשתקת של ראש הממשלה תרזה מיי, יפרק את האיחוד, אסור להתעלם מ"הגוש המזרחי" שמערער על יסודותיו. האיחוד דוגל ברעיון על-לאומי, אך במקום שסופה של המלחמה הקרה וקריסת ברית המועצות תחזק את המגמה הזו, ההיפך קרה. חלקים נרחבים בחברות האיחוד לא מעוניינים לוותר על הסמלים שבעיניהם הם רואים כחלק מריבונותם, וכך גם טוענת ממשלת פולין. מערכת המשפט היא בתחום אחריותה הפנימית בלבד, ועל כן לאיחוד אסור להתערב, לשיטתה.
סופו של הקרב על זהותה של פולין רחוק מלהסתיים. קצ'ינסקי וחבורתו אינם מפגינים סימנים של פשרה, וכך גם מתנגדיהם בציבור. עם תמיכתו של מנהיג תנועת סולידריות לשעבר לך ולנסה ושל המוסדות האירופיים, התסריט של נפילת הממשלה לנוכח מחאה עממית נרחבת הוא לא מופרך בכלל.
ביזאר השבוע
יש לו תחרות קשה ביותר, אך ייתכן שהיה זה אחד השבועות הסוערים, הביזאריים והמטלטלים שחווה ממשלו של טראמפ מאז הושבע לתפקיד לפני חצי שנה. זה התחיל מהתפטרותו של דובר הבית הלבן המושמץ שון ספייסר. זה לא היה כי הוא הבין שהוא אינו מתאים לתפקיד, אלא כי הנשיא החליט למנות מעל ראשו את אנתוני סקרמוצ'י - עוד נחזור אליו - לראש מערך התקשורת.
אל עזיבתו של הדובר הכושל הצטרפה המתקפה הפומבית וחסר התקדים של טראמפ נגד התובע הכללי שלו, ג'ף סשנז. בתחילת דרכו של טראמפ, כשהיה נחשב למועמד הזוי וחסר סיכוי לזכות בפריימריז הרפובליקניים, הסנאטור מאלבמה היה הראשון לתמוך בו ולהצטרך לעצרות הבחירות שלו. אבל טראמפ לא שומר חסד נעורים. החלטתו של סשנז לפסול את עצמו מחקירת מעורבותה של רוסיה בבחירות לנשיאות הרתיחה אותו. הוא רצה שליטה מסוימת על העניינים, ואלו הופקעו לטובת התובע החיצוני המיוחד והמאיים - בעיניו - רוברט מולר. ראש ה-FBI לשעבר הופל כל אבן ומסמך, כולל אלו הקשורים לעסקיו הכלכליים של טראמפ ושל משפחתו.
הנשיא היה שמח לפטר את מולר, את ראש ה-FBI בפועל אנדרו מקייב ואת סגנו של סשנז רוד רוזנשטיין, אך מהלך שכזה בזמן שהחקירה סביב קשרי ממשלו למסוקבה מתהדקת קרובה להתאבדות. במקום זאת, הוא יכול להכפיש ולטנף נגד סשנז, שעמו הוא מצוי בנתק בימים האחרונים. אם יתפטר, טוב, ואם לא, אז יהפוך לבובה שנרסמה תחת מגפיו של הנשיא. בינתיים, התובע הכללי הבהיר כי הוא אמנם פגוע מהדברים, אך אינו מתכוון לזוז מכיסאו.
זה רחוק מלהיות הסוף. שר החוץ רקס טילרסון, שהיה אמור להיות נביא חידוש היחסים עם רוסיה, נדחק הצדה. דוברת מחלקת המדינה, שרוקנה מתוכנה, מסרה כי הוא לוקח פסק זמן ובתקשורת האמריקנית דווח כי הוא שוקל לפרוש בשל היחס לסשנז. טילרסון הכחיש זאת, אך קשה להתעלם מכך שהוא אינו פעיל במיוחד. כך, למשל, הוא לא נשלח על ידי טראמפ לאזור במהלך המשבר סביב הר הבית, אלא השליח המיוחד ג'ייסון גרינבלט. לרוב, שרי החוץ האמריקניים יוצאים למסעות דילוגים בעתות כאלו, כפי שעשה פעמים רבות ג'ון קרי בממשל הקודם.
טראמפ הספיק לזהם השבוע גם את האירוע השנתי של תנועת הצופים בארצות הברית, כשלתדהמת רבים הפך אותו למסע בחירות פוליטי שבו השתלח ביריבו ובתקשורת. במקום לעודד מנהיגות ושיתוף פעולה בקרב דור העתיד, טראמפ עסק בפוליטיקה קטנה. בתנועת הנוער מיהרו להתנצל על כך, אבל את הנזק הנוסף שעשה הנשיא קשה לתקן במהירות. הוא המשיך בשלו, והכריז במפתיע, וללא הכנה מוקדמת, על כך שהוא מבטל את התקנה של אובמה, שאפשרה לטרנסג'נדרים להתגייס לצבא.
עדות לבלבול ולכאוס שיוצר טראמפ בממשלו ובצבאו הייתה כשהרמטכ"ל ג'וזף דנפורד הבהיר כי בשלב זה אין שום שינוי במדיניות של הצבא, וטרנסג'נדרים יזכו ליחס שוויוני, כל עוד שר ההגנה ג'יימס מאטיס לא יפרסם תקנות חדשות שיבהירו אם האיסור של טראמפ תקף רק למתגייסים עתידים, או שיש לסלק גם את מי שכבר שפך את דמו למען המולדת האמריקנית אך למורת רוחו של הנשיא החליט לשנות את מינו.
לכך הצטרפו כישלונותיו המרים של טראמפ בקונגרס. המאמצים להפיל את אובמקר נחלו תבוסות מרות בסנאט, שהחל לדון במשאת נפשו של הנשיא אחרי עיכובים רבים. שלוש הצעות חוק כבר הופלו בידי הדמוקרטים ומורדים רפובליקנים, ולא נראה שיש אפשרות טובה כרגע להחליף את רפורמת הבריאות של הנשיא הקודם. החלופות שהוצעו עד כה, שהיו מלאות פגמים וחורים, היו מותירות מיליונים רבים ללא ביטוח בריאות - נתונים שיפגעו בתמיכה באלו שהיו מעבירים את החוק.
אם לא די בכך, הקונגרס הפגין אחדות שורות לראשונה זו תקופה ארוכה - דווקא בנקודה שהכי כואב לטראמפ. רוסיה. במאמץ דו-מפלגתי, אושרה כמעט פה אחד חבילת סנקציות כואבת במיוחד על רוסיה - וכן גם על איראן ועל קוריאה הצפונית. בנוסף לכך, היא כובלת את ידיו של הנשיא להסירן ללא התייעצות עם הקונגרס. עתה הנשיא עומד בפני דילמה: הטלת וטו על מהלך שזוכה לתמיכה גורפת, בזמן שממשלו שקוע בחקירה, תיראה ותריח רע מאוד, במיוחד כשלמחוקקים יש די קולות כדי לעקוף זאת בקלות.
מצד שני, אישור הסנקציות החדשות ירסק את חלומו הגדול של טראמפ לשקם את היחסים עם רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין. הוא קיווה להשתמש בסנקציות כמכשיר להשיג ממוסקבה הסכמות בסוגיות כמו סוריה וקוריאה הצפונית, אך בקרמלין כבר הגיבו לעיצומים החדשים, עוד בטרם אושרו. מספר הדיפלומטים בשגרירות במוסקבה יצומצם ונכסים אמריקניים הוחרמו, בצעד ראשון שאינו צפוי להיות האחרון.
ומי האיש שאמון על שיפור התדמית של הממשל ושל הישגיו בימים אלו? אותו סקרמוצ'י, שמינויו הוביל להתפטרות ספייסר. ימים ספורים אל תוך תפקידו, השתולל מנהל התקשורת של טראמפ אחרי שדלפה לתקשורת ארוחה שקיים הנשיא בבית הלבן בחברתו ובחרת מגיש פוקס ניוז שון האניטי. סקרמוצ'י מאשים את ראש הסגל בבית הלבן ריינס פריבוס במכת ההדלפות מהממשל, וכשהתקשר לכתב של הניורקר לדרוש את שמו של המקור שהעביר לו את המידע, כינה את פריבוס: "סכיזופרן פסיכופת". על סטיב באנון, יועצו של טראמפ, אמר כי הוא "מוצץ את הזין של עצמו".
זוהי תמצית של השמינית הראשונה מתקופת כהונתו של טראמפ.
נקודות רתיחה
הודו-סין: שתי המעצמות הגרעיניות המתחרות על השליטה האזורית כבר חוו מלחמה במאה הקודמת, ובימים אלו הן מצחצחות נשקים, גם אם אלו בעיקר דיפלומטיים - לפחות בשלב הזה. המתיחות הנוכחית נוגעת למעבר גבול בהרי ההימלאיה, סביב כביש לא סלול במפגש הגבולות בין סין, הודו ובהוטן. בחודש שעבר חשפה הממלכה הקטנה, בעלת ברית קרובה של הודו, כי פועלים סינים מרחיבים את הכביש, ובתגובה שלחה הודו כוחות לאזור. סין דורשת ממנה לסגת, אך הודו מתעלמת מכך.
הפופוליזם של שני המנהיגים - נשיא סין שי ג'ינפינג וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי - מקשים עליהם לרדת מהעץ, וגם אם אין צורך להפריז בסיכוי שתפרוץ מלחמה של ממש בין הצדדים, המשבר הנוכחי ודאי שאינו מוסיף ליציבות באסיה בפרט ובעולם בכלל.
שלוש שאלות
1. מה הייתה האוכרנה?
2. מה הייתה הרפובליקה של סאלו?
3. כמה נשיאים אמריקנים זכו בפרס נובל לשלום?
תשובות לשאלות משבוע שעבר
תשובות לשאלות משבוע שעבר
1: רואנדה, 2: בסוריה, בשנת 1970, 3: תיקון שמאפשר בין היתר לסגן הנשיא ולבכירים אחרים בממשל להכריז כי נבצר מהנשיא להמשיך בתפקידו
תגובות
הוסף רשומת תגובה