מגזין שבועי 14.7.17

תחילתה של ידידות מוזרה

הם היו אמורים להיות היריבים הכי גדולים. האחד, צעיר, גלובלי, שרואה בחיוב הגירה למדינה. השני, מיושן, בדלן ומסתגר, שרואה במהגרים ובפליטים איום ביטחוני חמור. גם המפגש הראשון בין השניים, שכלל לחיצת יד הזויה במיוחד, לא יכול היה לבשר על מה שנראה כמו הרומן המפתיע ביותר ביחסים הבינלאומיים - הקשר בין נשיא צרפת עמנואל מקרון ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות בצרפת, קשה היה לפספס את ההבדלים. מקרון זכה לתמיכתו של ברק אובמה, ואילו טראמפ פלרטט עם יריבתו מהימין הקיצוני מארין לה פן. האחרונה הייתה מהראשונות לבקר את טראמפ לאחר ניצחונו המפתיע בבחירות בנובמבר. אחרי הפגישה המוזרה לפני פסגת ה-G7 לפני כחודשיים והחלטתו של טראמפ לפרוש מהסכם האקלים - הסכם פריז - נראה שארצות הברית וצרפת עומדות בפני פתחה של תקופה מתוחה.

בחודש האחרון, משהו השתנה. שני המנהיגים הכה מנוגדים הללו התקרבו והחלו להדק את שיתוף הפעולה. זה החל עם שיחת טלפון שבו התחייב מקרון להגיב יחד עם טראמפ בכל מקרה שבו בשאר אסד יעשה שימוש נוסף בנשק כימי, כששניהם מגבשים מדיניות דומה - החלפת אסד כבר אינה בעדיפות עליונה, אלא חיסול דאעש, אך המערב לא יסבול הרג המוני בנשק בלתי-קובנציונלי.

מקרון אף דאג להזמין את טראמפ לחגיגות יום הבסטיליה ולביקור רשמי בצרפת, והשניים נראו מחויכים הרבה יותר מאשר בפגישתם הראשונה. נשיא צרפת אף אמר כי הוא מקבל את החלטתו של טראמפ לפרוש מהסכם האקלים, ואילו נשיא ארצות הברית החל לרמוז כי הוא עשוי לשנות את דעתו בסוגיה. לצד ארוחת ערב חגיגית, והערה סקסיסטית של טראמפ לרעייתו של מקרון המבוגרת ממנו ב-20 שנה, השניים דנו שוב בגיבוש מדיניות לסיום המלחמה בסוריה.

בנקודה זו, הם חולקים עמדה משותפת נוספת. שניהם מעוניינים לרתום את רוסיה לסיום המלחמה בסוריה, כשהם מבינים שמשמעות הדבר היא כי אסד יישאר בשלטון על אף שטבח במאות אלפים מבני עמו. במהלך קמפיין הבחירות, מחנה מקרון התלונן כי האקרים רוסים מנסים לפגוע בהם, ויום לפני הבחירות שוחררו אלפי מיילים, בפעולה שהזכירה את זו שבוצעה נגד הילרי קלינטון. למרות הטינה ההתחלתית, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין היה אחד המנהיגים הראשונים שהוזמנו לביקור רשמי על ידי מקרון, בין היתר כדי לדון במצב בסוריה.

טראמפ, שמצהיר זאת שוב ושוב, רואה בפוטין שותף חשוב במאבק בטרור ומי שיכול לשים קץ לשפיכות הדמים בסוריה. במהלך פגישתם הראשונה בשולי ה-G20 בשבוע שעבר, אף גובשה הפסקת אש בדרום סוריה, היוזמה הראשונה של הממשל הנוכחי בוושינגטון. היא כמובן כבר נסדקת ומתפוררת, אך נראה ששלוש מעצמות המעורבות במלחמה בסוריה מעוניינות להתעלם ממשקעי העבר וההווה ולהתמקד במיגור דאעש. טראמפ אף מוכן לסלוח לפוטין על מתקפות הסייבר שיצאו לדרך בהוראתו (סביר שגם כדי לטייח את מעורבותם של אנשיו בדבר).

אז אחרי התחלה עגמומית, דומה שמקרון וטראמפ מצאו שפה משותפת, גם אם הם עדיין חלוקים בדעותים לגבי תחומים רבים, אך בהשוואה ליחסים בין ארצות הברית לגרמניה של אנגלה מרקל, עשויה להיות זאת התחלה של ידידות, אולי לא מופלאה, אך יעילה ואסטרטגית לשתי המדינות שמעצבות מחדש את דרכיהן.

הרפובליקה שאיננה עוד 

12 חודשים חלפו מאז מורדים בצבא טורקיה הסתערו על מבני ממשל וצבא באנקרה ובאיסטנבול, בניסיון להדיח את משטרו הדכאני של הנשיא רג'פ טייפ ארדואן, שנפש באותו סוף שבוע במלון במרמריס. למשך כמה שעות עצר העולם את נשמתו, לנוכח מה שנראה כמו הפיכה דרמטית שעשויה להביא לנפילתו של אחד המנהיגים הבולטים ביותר באזור בעשרות השנים האחרונים.

אבל ארדואן לא ויתר, ובשיחת וידאו מטלפון סלולרי, שתיזכר לנצח, קרא לתומכיו לצאת לרחובות ולעצור בגופם את כוחות הצבא והמשטרה שחברו יחד נגדו. אלו נענו לקריאתו, ובמהלך הלילה מאזן הכוחות השתנה. נאמניו של ארדואן עצרו את המורדים ודיכאו את ניסיון ההפיכה. ארדואן חזר כמנצח לאיסטנבול, ומשם לאנקרה, אחרי שהקרב המאסף של הגורמים החילוניים התסיים במפח נפש.

עד כאן הנרטיב האובייקטיבי, כמה שניתן להגדיר זאת כשמנתחים אירועים היסטוריים ועכשוויים. ארדואן ותומכיו מיהרו להאשים את איש הדת הגולה פתהוללה גולן בכך שרקם את הקנוניה מאחוזתו בפנסליבניה, והכינו את הקרקע לגל טיהורים חסר תקדים, שלא פסח על שום מוסד או זרוע שלטוניים. אחרים, העלו תיאוריה שלפיה נשיא טורקיה ביים את ההפיכה כדי שתשמש לו תירוץ לחיסולה הסופי של האופוזיצי הגוססת ממילא.

כ-200 אלף איש נעצרו או הודחו בשנה החולפת, רבים מהם אנשים מהשורה שסומנו ברשימות מבעוד מועד. כלי תקשורת רבים נסגרו או הולאמו, ומפגלת השלטון המשיכה להזרים תכנים אסלאמיים למוסדות החינוך. מבחינה מדינית, התרחק ארדואן עוד יותר מאירופה ומארצות הברית, גם זו של דונלד טראמפ, והתקרב לרוסיה וליריב לשעבר ולדימיר פוטין. הוא פלש לצפון סוריה כדי לעצור את הכורדים מלהתבסס בגבולה הדרומי של טורקיה, ובימים אלו הוא מתכנן מבצע נוסף באזור.

ואולי נותרו עוד כמה נקודות אור בחשיכה העוטפת את טורקיה, שצביונה החילוני, שנשמר בקפידה רבה על ידי הצבא במשך כמעט מאה שנה, מתפוגג ונעלם. במשאל העם באפריל, ולמרות קמפיין ממשלתי נרחב ולא מידתי, הצליח ארדואן לזכות רק ברוב דחוק בתכנית להרחבת סמכויותיו. לפי משקיפים זרים, קולות רבים זויפו וההליך עצמו זוהם, אך כך או כך, מיליונים עדיין העזו לומר לא לשאפתנות חסרת המעצורים של ארדואן. כמה מאות אלפים מהם השתתפו השבוע גם בעצרת המחאה הגדולה ביותר נגד ארדואן מאז ההפיכה, שאותה הוביל מנהיג האופוזיציה האפרורי כמאל קליצ'דואולו.

קולות ההתנגדות הללו צפויים להיתקל בקשיים נוספים בתקופה הקרובה. ארדואן לא עושה סימנים של פשרות כלשהן, ושום מדינה בעולם לא תסתכן בבידודה של טורקיה, החיונית לביטחון המערב וחברה בנאט"ו. קליצ'דואולו הוא לא דמות כריזמטית שמסוגלת להזיז את ארדואן, וייתכן שצעדת המחאה מאיסטנבול לאנקרה הייתה שירת הברבור של האופוזיציה במדינה שבעבר הייתה סמל לדמוקרטיה אסלאמית וכיום צועדת בבטחה אל רודנות אכזרית מהזן הישן.

ביזאר השבוע

אז מי שולט באמת בניגריה? לכאורה, זהו הנשיא שנבחר לפני שנתיים וחצי, מוחמדו בוהארי, גנרל מוסלמי שהיה חלק מחונטה ששלטה במדינה בעבר ושב לשלטון באמצעים דמוקרטיים. תחת שלטונו, איבד ארגון בוקו חראם, שנשבע אמונים לדאעש, את מרבית השטח שעליו שלט אם כי הארגון עדיין מצליח להוציא לפועל פיגועים קטלניים, בין היתר בזכות שימושו בילדות בתור מחבלות מתאבדות.

ואולם, מאז ינואר, בוהארי כמעט שלא נראה יותר בציבור בשל מחלה מסתורית. הוא טס לטיפול רפואי בבריטניה בינואר ושב במרץ, רק כדי לצאת לטיפול נוסף בתחילת מאי. זאת הייתה הפעם האחרונה שבה אזרחיו ראו אותו, וחלקם סבורים שהוא כבר אינו בין החיים. השבוע ביקר אותו במפתיע סגנו ימי אוסינבג'ו, שלפי החוקה יירש אותו, אם בוהארי יימצא לא כשיר לתפקיד.

סגן הנשיא הבטיח עם שובו כי בוהארי יחזור בקרוב לניגריה, אבל גם במפלגת השלטון כבר החלו לצוץ ספקו לקראת היערכות לבחירות ב-2019. הגברת הראשונה של ניגריה דאגה להבהיר לאחד הסנאטורים שהביע חשש כי "מלך האריות" לא ישוב עוד, מה שגורם לצבועים ולתנים לרקום מזימות. "אלוהים נענה לתפילותיהן של החיות החלשות, ובקרוב התנים והצבועים יסולקו מהממלכה", הבטיחה.

נקודות רתיחה

רוסיה - התקווה שטראמפ יעלה אפשרות של הקלה בסנקציות במהלך פגישתו עם פוטין נגוזה, ועתה מזהירה מוסקבה מתגובה לאותן סנקציות שהטיל אובמה לקראת סוף כהונתו, שהביאו לסגירת שני מתחמים רוסיים בארצות הברית וגירוש עשרות דיפלומטים. אל היחסים המתוחים בין המדינות - אלו מתנהלים בנפרד מהחיבה של טראמפ לפוטין - אפשר להוסיף גם את הפגישה שקיים דונלד טראמפ ג'וניור עם עורכת דין רוסייה, שספיחיה לא מפסיקים להתגלות.

שלוש שאלות

1. באיזו מדינה מכהנות הכי הרבה נשים בפרלמנט באופן יחסי?

2. היכן ומתי התרחשה מהפכת התיקונים?

3. מה קובע התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית?