מגזין שבועי 9.6.17

ההימור שכשל

אין כמובן כמו חכמה בדיעבד, אך החלטה של ראש ממשלת בריטניה תרזה מיי להקדים את הבחירות לפני כחודש וחצי במטרה להגדיל את הרוב של השמרנים בפרלמנט ולקבל מנדט ל"ברקזיט קשוח" התנפצה לרסיסים. אמנם היא ככל הנראה תצליח להרכיב ממשלה בזכותם של היוניוניסטים מצפון אירלנד, אך זוהי תבוסה לכל דבר ועניין.

מי שלחש על אוזנה של שרת הפנים לשעבר כי היא יכולה לגרוף רוב היסטורי, כזה שאף יעפיל על זה של מרגרט תאצ'ר, גרר אותה למערכה שאליה היא לא הייתה ערוכה כלל. המסר התוקפני שלה נגד האיחוד האירופי והצהרותיה כי תעדיף לפרוש ממנו מאשר לקבל "הסכם רע" לא התקבל באהדה רבה. חלק ניכר מאלו שהצביעו לפני שעה בעד עזיבת הגוש לא היו מעוניינים בניתוק ובבידוד מוחלט מהיבשת, ואחרים גם התחרטו לאחר שנכחו לגלות את הכאוס שנוצר בעקבות זאת.

ג'רמי קורבין, שאמור היה להוביל את הלייבור לתהום ולמפלה היסטורית, חיזק את כוחו משמעותית וישמש אופוזיציה לוחמנית למיי. על אף התרועעותו עם ארגוני טרור ושלל הדיווחים שצצו בכלי התקשורת השמרניים בממלכה על כך שהיה נתון למעקב הרשויות בשל תמיכתו במחתרת האירית, קורבין ניצל את הסלידה הרבה בציבור ממיי. ראש הממשלה הציגה חזון קודר, שבו תנתק בריטניה את קשרי התלות ההדדיים עם האיחוד האירופי  כמעט לחלוטין, ונתפסה כפחדנית כשסירבה להתעמת עם קורבין בעימותים ישירים.

מנהיג הלייבור פיזר הבטחות פופוליסטיות, שקסמו לצעירים רבים החוששים מהשלכות הברקזיט, וניצל את שני הפיגועים הקטלניים של דאעש במנצ'סטר ובלונדון כדי לתקוף את מיי על תפקודה כשרת הפנים. במקום הקיצוצים שהיא ערכה בשורות המשטרה, הוא הבטיח לגייס אלפי שוטרים. במקום להכביד על קשישים ולבטל את ביטוח הבריאות, הוא הציע להטיל מסים על עשירים. במקום פגיעה בזכויות אדם כדי להיאבק בטרור, הוא קרא לשנות גישה ולהפסיק את המעורבות במלחמה בדאעש.

מנהיג הלייבור הוכיח שלא רק הימין האירופי יכול לזרוק הצעות פופוליסטיות, שלעתים מנותקות מהמציאות, ואסיפות הבחירות שלו הלהיבו צעירים מתוסכלים מהעתיד שמציעים להם השמרנים. קורבין אמנם לא יהיה ראש הממשלה הבא של בריטניה, לאחר שמיי סירבה פעם נוספת לעמוד בהבטחתה - להתפטר אם לא תגדיל את הרוב של בפרלמנט. אף על פי כן, הוא חזר להיות פוליטיקאי רלוונטי, מחץ לפחות לפרק הזמן הקרוב את המרד הפנימי נגדו במפלגה וימתין לכל שעת כושר אפשרית כדי לנסות ולקחת את המושכות מהשמרנים.

מיי ניסתה לשדר יציבות והמשכיות לאחר פרסום התוצאות, וטענה כי היא תוביל את הממלכה בתקופה קריטית זו, אך במפלגה כבר החלו קולות הקוראים לה לפרוש. בניגוד לקודמה בתפקיד, דיוויד קמרון, שפינה לה את הדרך בשנה שעברה אחרי הפסדו במשאל העם, מיי נאחזת בכיסאה הרועד בדאונינג 10. דווקא כשהיא זקוקה לשקט פרלמנטרי כדי להוציא לדרך את המשא ומתן על הברקזיט, תלויה ראש ממשלת בריטניה באגפי המפלגה השמרנית וכן במפלגה היוניוניסטית, שגם אם לא תצטרף לממשלתה היא תגבה אותה מבחוץ.

ההימור שלקחה מיי חזר אליה כבומרנג, וייתכן שקיפאון פוליטי ומפלגתי ייאלצו אותה לוותר או בתרחיש לא מופרך בעליל - ללכת לבחירות חוזרות.

לוחמי הטרור מהמפרץ

זה היה באוויר מאז שהסתיים ביקורו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בערב הסעודית. הממלכה, ובעלות בריתה, התבייתו על קטאר, השכנה הסוררת שלהן, שמסרבת להתיישר לפי הקו של ריאד. זה החל עם נאום שהיה או לא היה של אמיר קטאר תמים בן חמד א-ת'אני, שבו לכאורה דיבר נגד הבידוד של איראן, ונמשך עם הכחשות של דוחא כי מדובר בהתבטאויות בדויות, שהושתלו על ידי האקרים. 

על אף שסוכנויות המודיעין בארצות הברית חושדים כי האקרים רוסים - שוב הם - אחראים למהלך כדי לזרוע הרס בקרב בעלות בריתה, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, מצרים ואחרות לא המתינו. כלי התקשורת, המשמשים שופר של ממשלותיהן, הוצפו בכתבות אנטי-קטאריות, והנסיכות הקטנה הואשמה בחבירה אל "אויבי האומה הערבית". המילים הפכו במהרה למעשים, ובתחילת השבוע ניתק הגוש הסעודי את הקשרים עם קטאר, עצר את קווי התעופה, התחבורה והשיט והאשים את הנסיכות בתמיכה בארגוני טרור ובאיראן.

בעוד הקרבה לטהראן יכולה להסביר את הזעם הסעודי, ששלטון המלך סלמאן ובנו מוחמד נקטו קו לוחמני נגד הרפובליקה האסלאמית, טיעון התמיכה בארגוני טרור הוא לא יותר ממגוחך, כשזה נוגע לממלכה שממנה נפוצה האידיאולוגיה הוואהביסטית, המהווה מקור הלכתי גם לאל-קאעדה ודאעש. הבעיה של ערב הסעודית עם קטאר היא קרבתה לאיראן ולארגונים קיצוניים שנתפסים כמאיים על ההגמוניה שלה, אך לא עם הקיצוניות שלהם עצמה. 

התגובה החריפה של ערב הסעודית חייבה את טורקיה, בעלת בריתה המרכזית של קטאר, להתייצב להגנתה ולקדם במהרה את החקיקה שתאפשר לה לשלוח חיילים לבסיס הקדמי היחיד שלה, שנמצא בנסיכות. הנשיא הזועם רג'פ טייפ ארדואן דחה את ההאשמות של הגוש הסעודי כלפי קטאר, שלפיהן היא תומכת ומממנת ארגוני טרור - עמדה שעליה הצהיר גם טראמפ - וקרא לסיים במהרה את המשבר, עד לסיום חודש הרמדאן. הוא גם רמז שמדינות המפרץ שיוצאות נגד קטאר שמחו במהלך ניסיון ההפיכה נגדו בשנה שעברה, ובניגוד למקרים רבים, הפרנויה של ארדואן לא נשמעת מופרכת במקרה זה.

המשבר המתגלגל הזה, שחריף הרבה יותר מזה שפרץ סביב נסיבות דומות בין קטאר לאחיותיה במפרץ ב-2014, מגיע לצומת קריטי. הנסיכות לא מראה סימני כניעה עד כה, ומסרבת להתנער מחמאס ומהאחים המוסלמים, כפי שדורשת ריאד. מאידך, בערב הסעודית לא הורידו מעל פרק היום גם אפשרות של מהלך צבאי, שהשלכותיו קשות לצפייה. 

בסופו של דבר, נראה שפעם נוספת בתקופת כהונתו הקצרה, טראמפ אישר או תמך ברעיון שאינו חשב עליו עד הסוף או בכלל לא הבין את משמעותיו. לראיה, שר החוץ שלו רקס טילרסון קרא למדינות המפרץ להקל את החרם על קטאר והפנטגון הבהיר כי הבידוד של הנסיכות פוגם במאבק בטרור - הרי לא לשם כך פצחו ערב הסעודית ובעלות בריתה במהלך נגד שכנתן הקטנה?

נקודות רתיחה

צרפת - אחרי בחירות היסטוריות לנשיאות וניצחונו המדהד של עמנואל מקרון, ביום ראשון יתקיים הסיבוב הראשון בבחירות לפרלמנט. מפלגתו החדשה של הנשיא הצעיר, "הרפבוליקה קדימה", מכוונת לרוב מוחלט באסיפה הלאומית שיאפשר לה לקדם את הרפורמות הכואבות שמתכנן מקרון. הסקרים, שבבחירות לנשיאות שיקפו פחות או יותר נאמנה את התוצאות, חוזים לו ניצחון מוחץ שימנע מיריביו הרבים משאל ומימין לסכל את תכניותיו.

סוריה - הסכם "האזורים הבטוחים" שנכנס לתוקפו בחודש שעבר מחזיק מעמד כמו יתר ההסכמים הקודמים, ובינתיים גזרה חדשה מתחממת לה, בדרום-מזרח המדינה. צבא אסד הצליח להתחבר לגבול עם עיראק, שם מיליציות שיעיות פרו-איראניות השתלטו על שטחים מידי דאעש, לא לפני שורת תקיפות של הקואליציה האמריקנית נגד כוחות המשטר שהתקרבו לבסיס שבו מוצבים כוחות אמריקניים באזור. דמשק מזהירה מפני המשך התקיפות, אך נראה שלאמריקנים אין כל כוונה להפריע ליצירת המסדרון היבשתי בין איראן לסוריה כל עוד כוחותיה לא יאוימו.  

שלוש שאלות

1. מה משותף לקנצלר אוסטריה כריסטיאן קרן, לראש ממשלת איטליה ג'נטילוני ולראש ממשלת אירלנד החדש ורדקר?

2. לאיזה זרם בשיעה משתייכים החות'ים בתימן?

3. איזה תפקיד יבוטל בטורקיה בשל משאל העם שחיזק את כוחו של ארדואן?

התשובות לשאלות משבוע שעבר

1. השמרנים הפסידו בבחירות שהתקיימו כמה ימים לאחר הפיגוע, והסוציאליסטים נסוגו מעיראק

2. אמיר קטאר א-ת'אני

3. פלישת ארה"ב לפנמה