מגזין שבועי 30.6.17

הטיול השנתי של אסד

ביום רביעי בלילה, כמו משום מקום, יצאה הודעת אזהרה חריגה של הבית הלבן כלפי משטרו של בשאר אסד מפני מתקפה כימית נוספת. בהודעה הזהירה וושינגטון כי דמשק תשלם מחיר כבד אם אכן תצא לפועל מתקפה שכזו, יותר מחודשיים אחרי ההפצצה בעיירה חאן שייחון שבאידליב, שם נהרגו יותר מ-80 איש ועוד מאות נפגעו אחרי שנחשפו לגז סארין.

המתקפה ההיא הובילה לתגובה אמריקנית ראשונה נגד סוריה מאז תחילת מלחמת האזרחים, אך היא הייתה מוגבלת למדי והתמקדה רק בבסיס א-שעריאת שבחומס, שממנו יצאו מטוסי הקרב עם הנשק הכימי. הוא שופץ ותוקן, ושב לפעילות סדירה, ולפי הטענות של הפנטגון - שבתחילה לא היו מודע ככל הנראה לפרסום ההצהרה של הבית הלבן - היה בהכנות אפשריות למתקפה נוספת.

עד עתה, לא ברור מה המקור לאותן אזהרות אמריקניות. סוריה, וכמובן גם רוסיה, הכחישו זאת מכל וכל והאשימו את ארצות הברית בחיפוש אחרי תירוצים לתקוף במדינה. שתיהן, למי ששכח, עדיין מכחישות את התקיפה באידליב וגורסות כי זאת הייתה מזימה של וושינגטון. למרות התעקשותן כי אין יותר ברשות משטר אסד נשק כימי, שר ההגנה האמריקני ג'יימס מאטיס אמר כי הוא סבור שהאזהרות של הממשל מנעו את המתקפה הנוספת. ההוכחה - היא לא יצאה אל הפועל. הוא גם הוסיף שהפעילות הכימית לא מתרכזת רק בבסיס א-שעריאת, במה שלמעשה הטיל כתם נוסף על ההסכם בין ארצות הברית לרוסיה ב-2013.

דונלד טראמפ קפץ על המציאה, וצייץ כותרת שמצטטת את מאטיס וקובעת כי הוא מנע מתקפה כימית נוספת. זוהי תיאוריה שקשה מאוד להפריך, מאחר ששום דבר לא התרחש בשטח וכל צד מתבצר במקומו. מה שכן קרה בפועל, וביסס את המדיניות שכבר הייתה נהוגה ממילא, הוא שאסד מקבל אור ירוק להמשיך להילחם ללא רחם בעמו, כל עוד לא ישתמש בנשק כימי. העולם לא מתרגש משכונות ששוטחו בטילי קרקע-קרקע, אבל לראות ילדים משתנקים למוות זה יותר מדי עבור נפשו העדינה.

תומכיו של טראמפ יאמרו כי זה יותר ממה שברק אובמה עשה. באופן חלקי, הם יצדקו. הנשיא הקודם, בצעד שייזכר כנראה לדיראון, הציב קו אדום לאסד בתחילת המלחמה אך היסס לאכוף אותו. בזמנו, רבים בעולם - ולמען ההגינות, גם אני - סברו שההסכם הדיפלומטי בין וושינגטון למוסקבה הוא מהלך נכון. מתקפה אמריקנית, בהנחה שהיא לא כוללת כוחות קרקעיים, לא הייתה מביאה לשינוי רב ואולי אף מחריפה את המצב.

הבעיה הייתה טמונה בחוסר היכולת, או הרצון, של הממשל הקודם להגיב כשהחלו להתגבש דיווחים רבים על כך שאסד מסתיר מצבורי נשק כימי וממשיך להשתמש בו. מי שחתם על עסקה עם ולדימיר פוטין ואסד צריך היה להתכונן לאפשרות הסבירה ביותר שהם ירמו ויפרו את ההסכם. בין ההסכם להתערבות הרוסית בשטח, שהקשתה על כל פעולה אמריקנית עתידית, עברו שנתיים שבהן אפשר היה להעניש את המשטר. אבל אץ צץ דאעש, ואסד הפך לרודן שימושי.

ארבע שנים לאחר מכן, וחצי שנה לתוך ממשל טראמפ, שורטט מחדש קו אדום. ארצות הברית תקפה פעם אחת, ולכן איומיה לא מתפרשים כריקים מתוכן. מנגד, הקו האדום הברור הזה סולל לאסד את הדרך לראשות הטבלה. כל עוד הוא לא יגרה את העצבים החשופים של המערב, הוא ימשיך להרחיב את השטחים שעליהם הוא שולט, בתמיכה רוסית מלאה ועם מיליציות שיעיות - בראשן חיזבאללה - שהצליו את כוחות המדוללים מקריסה.

הביטחון העצום של הרודן גרם לו לטייל ברחבי סוריה במהלך השבוע הנוכחי, כשהגיע לחמאת ולבסיס הרוסי בלטקיה לראשונה מאז תחילת המלחמה. אסד מרגיש אמיץ מספיק כדי לעזוב את הארמון בדמשק, שממנו כמעט שלא מש בשש שנות המלחמה. ואיך לא - גם צרפת, שעד לא מכבר הייתה עוד מהמדינות הבודדות במערב שהתעקשו כי אסד חייב ללכת, משנה כיוון. הנשיא החדש עמנואל מקרון, בפניית פרסה חדה מקודמו ומורו פרנסואה הולנד, אמר כי הדחתו של נשיא סוריה אינה בעדיפות עליונה. כמי שעוד מגשש את דרכו בזירה הדיפלומטית הבינלאומית, הוא מקווה שכך יצליח לרתום את רוסיה לפתרון בסוריה, שכמעט כולם כבר מבינים שיצטרך לכלול גם את אסד.

געגועים לבריטניה

ב-1 ביולי תציין הונג קונג 20 שנה לשלטון הסיני בשטחה. ב-1997 עברה המושבה הבריטית לשעבר לידי בייג'ינג, שהבטיחה לשמור על שיטת "מדינה אחת, שתי מערכות". מסגרת זו הייתה אמורה להבטיח כי האזור המנהלי המיוחד יזכה לחירויות ולאוטונומיה רבה יותר מאשר אלו הנהוגות בסין היבשתית, אך שני עשורים לאחר מכן שחיקת העקרון הזה בולטת לכל.

השינוי הדרסטי לרעתם של תושבי הונג קונג החל עם עלייתו של נשיא סין שי ג'ינפינג לשלטון ב-2013. אחרי שנים שבהן ניסתה המפלגה הקומוניסטית למנוע פולחן אישיות דומה לזה של מאו דזה דונג, שי חרג מהקו הזה והחל לצבור סמכויות שבוזרו מתפקיד הנשיא אחרי תקופת מאו. לצד הדיכוי הגובר מבית, סין מפגינה אסרטיביות צבאית גוברת. אל האיומים הקבועים על טייוואן הצטרפו בניית מתקנים צבאיים באיים מלאכותיים בים סין הדרומי, אחד מנתיבי השיט החשובים ביותר בעולם שעליו תובעת בייג'ינג שליטה מוחלטת; הקמת בסיס צבאי ראשון מחוץ לגבולות המדינה, בדג'יבוטי שבקרן אפריקה; ומבחינת פנים, מיגור של התרבות האסלאמית של המיעוט האויגורי, שנתפס כאיום על ביטחון המדינה.

הונג קונג לא שונה מבחינה זו. ב-2014 פרצה מחאה פרו-דמוקרטית באזור המנהלי המיוחד שמונה כ-7.3 מיליון בני אדם, אחרי שסין שינה את חוקי הבחירות כך שאלו יבטיחו שמועמד מטעמה יזכה בתפקיד המושל. ההפגנות הנרחבות, הגדולות ביותר נגד השלטון הסיני מאז טיינאמן, אמנם לא דוכאו באותה מידה של אכזריות וקטלניות, אך התוצאה הייתה דומה. המפגינים נכנעו, השלטון הפרו-סיני הותר על כנו ובייג'ינג פעלה ביתר שאת נגד גורמים חתרניים. מוכרי ספרים עם חומרים פוליטיים רגישים נעלמו ומיליארדר שכנראה ידע יותר מדי נחטף, ומחוקקים הקוראים לעצמאות נפסלו על אף שנבחרו ברוב קולות.

על אף שהטינה ברחובות הונג קונג מורגשת היטב - ואולי בשל כך - הגיע הנשיא שי לביקור בן שלושה ימים, הראשון מאז שנכנס לתפקידו. הוא התקבל על ידי קהל שהוכן מבעוד מועד ונופף בגאווה את דגל סין, וכן הוא סקר את הבסיס המרכזי של צבא סין ששוכן בהונג קונג. זה עבר לאחרונה מעבר והפך לפעיל יותר. האופוזיציה בהונג קונג מתכננת הפגנת ענק ביום שבת, 20 שנה בדיוק לחילופי השליטה, אך כפי שתיארה אחת התושבות עם נחיתתו של שי, הונג קונג הפכה בשנים האחרונות לעוד אחת מעריה של סין. ולא במובן החיובי.

ביזאר השבוע

 שנה חלפה מאז רודריגו דוטרטה עלה לשלטון בפיליפינים, אחרי קמפיין שבו הבטיח לחסל - פשוטו כמשמעו - את נגע הסמים במדינה. אלפים אמנם נהרגו ב-12 החודשים שחלפו, אך רבים מהם לא היו סוחרי סמים והמשטרה הלאומית הפכה ליחידת חיסול של הנשיא. עם הספק של תשבוחות להיטלר וקללות לאובמה, דוטרטה הכריז כי מדובר בסכנה לביטחון הלאומי, רק כדי להתמודד בחודש וחצי האחרון בשורת ארגונים אסלאמיים קיצוניים, שחברו תחת הדגל של "המדינה האסלאמית" וכבשו את העיר מרוואי שבאי הדרומי מינדנאו.

המהלומה הצבאית המפתיעה, שחשפה את חולשת הכוחות המקומיים וכן את הסכנה שבחזרתם של לוחמים זרים מהמזרח התיכון לדרום-מזרל אסיה, פגעה במורל הלאומי של הפיליפינים ושל נשיאה הלוחמני. כדרכם של משטרים סמכותניים/רודניים, מנה צרופה של לאומנות במסווה של פטריוטיות מוזרקת לאזרחים במצבים כאלו במטרה להסיח את דעתם.

וכך, השבוע העביר בית הנבחרים חוק שמטיל קנסות ואף עונש מאסר על מי שלא ישיר את ההמנון הלאומי בהתלהבות. החוק עוד דרוש את אישור הסנאט, אך קידומו מעיד על הקצנה לאומנית שעוברת הפיליפינים תחת דוטרטה. מי שנעדר במסתוריות מהציבור למשך שבוע שלם, כולל ביום העצמאות, מנסה להחדיר רוח קרב באזרחים שעל כ-20 מיליון מהם - אלו החיים במינדנאו - הטיל לאחרונה משטר צבאי. אין זה מפתיע כשמדובר באדם ששיבח את הרודן הקודם פרדיננד מרקוס ואפשר לקבור אותו בחלקת גדולי האומה.

נקודות רתיחה

ונצואלה - למשבר הפוליטי והכלכלי החריף אין סוף באופק, והשבוע הוא החריף עם התקיפה הנועזת של מסוק משטרתי את בית המשפט העליון ואת משרד הפנים בבירה קרקאס. על פניו נועזת, כי לאחר הפשיטה בשמי בירת המדינה, הטילו באופוזיציה ספק באמינותה וחשדו כי מדובר בביום של הנשיא ניקולס מדורו. ניסיון לשוות למפגינים נגדו נופך מזוין וטרוריסטי יחזק את טענותיו כי הוא פועל לדיכוי הפיכה צבאית.

מנגד, אם אכן מדובר בתחילתו של מרד מזוין במשטר המתפורר, עשויה הפשיטה הזאת להיות נקודת המפנה שתדרדר את המדינה הדרום אמריקנית לאלימות גדולה יותר מזו שהיא חווה בשלושת החודשים האחרונים.

ברזיל - שנה אחרי הדחת הנשיאה דילמה רוסף, מחליפה מישל טמר עומד בפני מצב דומה, אחרי שהמשטרה החליטה להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד. הנשיא, שמעט מאוד חלקים בציבור רוחשים לו אהדה, דוחה את הטענות מכל וכל. המשך ההליכים נגדו תלויים בבית הנבחרים, שלכאורה ידידותי כלפיו. עם זאת, המחאה נגד טמר רק מתרחבת - מפגין ניסה לפרוץ את המתחם הנשיאותי באמצעות מכונית - ותמיכה בו עלולה לעלות לאותם בעלי ברית בהווה בבחירות שיתקיימו בעתיד הקרוב.

שלוש שאלות

1. מהו חוק מגניצקי?

2. היכן התרחשה מהפכת התיקונים?

3. בכמה מדינות זכה ג'ב בוש בפריימריז הרפובליקניים?

התשובות לשאלות בשבוע שעבר

1. 1911, חיל האוויר האיטלקי במלחמה עם לוב

2. נשיא קמרון פול בייה, ששולט במדינה ב-42 השנה האחרונות (מ-1975 עד 1982 היה ראש הממשלה)

3. נפאל, ב-2008