כך הפך ארדואן לתומך מספר אחת של טרור בעולם

לנוכח התגבשות הקואליציה הבינלאומית נגד ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), הכוללת גם את מדינות ערב, בולטת העובדה שתורכיה, שלכאורה מחויבת למאבק בארגון הקיצוני, מערימה עליו קשיים ומעוררת עקב כך מחלוקות גם עם בעלות ברית הקרובות, בהן ארצות הברית. פרט לגמגומה בכל הנוגע לקרבות המתחוללים במרחק נגיעה מגבולה הדרומי, אנקרה אף עומדת לצדן של קבוצות וישויות שרוב העולם מתנער מהן.

במהלך הקיץ האחרון הביע נשיא תורכיה רג'פ טייפ ארדואן תמיכה בלתי מסויגת בחמאס וביוזמה הקטארית לסיום מבצע "צוק איתן". זאת, בשונה מיתר מדינות האזור שצידדו בהצעה המצרית לסיום הלחימה בדרום, שהתקבלה בסופו של דבר למורת רוחו של חמאס. ארדואן לא חסך את שבטו מישראל במהלך התקופה כשטען שמעשיה ברצועת עזה גרועים יותר משל הצורר הנאצי אדולף היטלר. בנוסף לכך, אנקרה מארחת בכירים בארגון, שהפכו לפרסונות נון-גרטה במדינות שבעבר כיבדו אותם כיד המלך, בהן סוריה ומצרים. רק בשבוע שעבר אמר שר הביטחון משה יעלון במהלך ביקורו בוושינגטון כי לחמאס "מטה טרור" בתורכיה המופעל על ידי סלאח ערורי וכי תורכיה וקטאר מובילות את ציר "האחים המוסלמים", תנועת האם של חמאס.

כלומר, הקשרים החמים של ארדואן עם חמאס נובעים בין היתר גם מאהדתו את תנועת "האחים המוסלמים", שהוצאה מחוץ לחוק במצרים לאחר ההפיכה ביולי אשתקד והוגדרה ארגון טרור. ארדואן, שלו היו יחסים קרובים עם נשיא מצרים המודח מוחמד מורסי, זעם על הממסד הצבאי החדש-ישן במצרים וניתק עמו אט-אט מגע. זאת, בזמן שהעולם אימץ לחיקו הנשיא החדש עבד אל-פתאח א-סיסי ורואה בו כמגן מפני התפשטות הקיצוניות באזור. שיאי עוינות חדשים נרשמו בין שתי המדינות בסוף החודש שעבר, אז תקף ארדואן במהלך נאומו באו"ם את א-סיסי וטען כי הוא אחראי להרג אלפי חפים מפשע במהלך המהומות שהתחוללו אחרי ההפיכה.

גם שכנתה של מצרים, לוב, זוכה לאחרונה לבחישות מצדה של אנקרה. בחודשים האחרונים החריפה האנרכיה במדינה שלא מצליחה להתנהל כראוי מאז הופל הרודן מועמר קדאפי ב-2011, ועתה שולטות בה שתי ממשלות מקבילות – האחת, המוכרת על ידי המערב גורשה מהבירה טריפולי על ידי מיליציות אסלאמיות וממוקמת בטוברוק, במזרח המדינה. השנייה, הנשלטת על ידי "האחים המוסלמים" נותרה בבירה ללא לגיטימציה עולמית, מלבד זו של תורכיה – סגן ראש הממשלה, אמרוללה אישלר, פגש בשבוע שעבר את ראש הממשלה האסלאמיסטי עומר אל-חאסי ובכך הפכה תורכיה למדינה הראשונה שמביעה סוג של הכרה בממשלה שעלתה בכוח הזרוע לשלטון.

זירה נוספת באזור שבה תורכיה נמצאת בעימות מתמשך עם המערב היא קפריסין. אמנם שפיכות הדמים הופסקה כבר ב-1974, אז כבש צבא תורכיה כ-40% משטח האי, אך הסכסוך במדינה לא נפתר עד היום. "הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין" הכריזה על עצמאותה ב-1983 והוכרה מאז רק על ידי אנקרה, כששאר העולם קורא לאיחוד שני חלקי האי. בתחילת השנה התחדשו שיחות השלום בין הצדדים, רק כדי להיפסק שוב החודש – חלקה היווני של קפריסין, המוכר כנציג הרשמי של האי, זעם על כך שתורכיה שלחה ספינת קרב שתפקח על משלחת שחיפשה נפט וגז לחופי האי.

תורכיה, כך נראה, לא מהססת לפעול על פי האינטרסים שלה, גם אם המשמעות היא התנגשות חזיתית עם המערב. אין ספק שאילו תורכיה, שלה הצבא השני בגודלו בנאט"ו, הייתה נרתמת למלחמה ב"מדינה האסלאמית" המצב בשטח היה שונה. כמו כן, היא לא היססה לבצע עסקה לחילופי שבויים עם דאעש בחודש שעבר, אז שחררה 108 לוחמים של הארגון תמורת 49 שבויים תורכים שנחטפו בחודש יוני בעיראק, מה שמעיד על מידה של הכרה בלגיטימיות של דאעש. למרות התרככות מסוימת בעמדת אנקרה, שאמרה כי תתיר מעבר של לוחמים כורדים מעיראק דרך שטח המדינה לכובאני, היא כבר הספיקה לתקוף את ממשל אובמה על כך שחיל האוויר האמריקני הצניח סיוע כורדי-עיראקי בעיר. אל דאגה, אפשר לסמוך על ארדואן שימשיך לסכל את מאמצי הקואליציה – הרי מבחינתו בשאר אל-אסד גרוע כמו "המדינה האסלאמית" ועד שסוריה החדשה לא תיבנה בדמותו ובצלמו, הוא ימשיך להמתין מעבר לגדר.