הקרב המאסף של האחים המוסלמים?
משא ומתן השבוע
מאז החל מבצע "צוק איתן" קשה שלא לשים לב לפילוג ולקיטוב הקיימים בעולם הערבי והאסלאמי. מצד אחד עומדות מצרים והרשות הפלסטינית, כשמאחורי הקלעים נמצאות גם ירדן, סעודיה ומדינות נוספות מהמפרץ, שמתעבות את חמאס לא פחות מישראל. מנגד, נותרו קטר ותורכיה, ובמידה פחותה גם איראן, הידידות האחרונות של התנועה המבודדת והמשוקצת. אמנם יושב ראש הרשות, אבו מאזן, גינה את ישראל על המבצע ברצועת עזה ואיים לפנות לבית הדין הבינלאומי בגין פשעי מלחמה שביצעה לכאורה, אך אין צל של ספק שהפגיעה שסופגת התנועה משמחת אותו. גם אם בתור נקמה על מה שעוללו אנשי חמאס לאנשי פתח במהלך ההפיכה בשנת 2007, וגם אם כדי לשוב ולהיות רלוונטי בזירה המקומית והעולמית.
הבידוד של חמאס מצטרף למפלות שנחלה בשנה האחרונה תנועת האם שלו, "האחים המוסלמים". נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, עוין הרבה יותר את התנועה מאשר איש הצבא הקודם ששלט בקהיר, חוסני מובארכ, ואף הוציא אותה מחוץ לחוק והכריז עליה כעל ארגון טרור. א-סיסי, שהדיח לפני כשנה מכס הנשיאות את מוחמד מורסי, נציג התנועה, אינו שם את כל כובד משקלו על סיום הלחימה, ומבחינתו כתישת חמאס היא מבורכת. כמובן שכלפי חוץ א-סיסי מתון יותר, אך כדי להבין את עומק סלידתו מהתנועה, צריך להיזכר במבצע "עמוד ענן", שנמשך רק שמונה ימים, הרבה בעקבות לחץ של מצרים מכיוון המשטר הפרו-חמאס שהיה בקהיר.
לכאורה, ישראל יכולה להפיק מהמערכה העקובה מדם הזאת הישגים בינלאומיים - חיזוק היחסים עם מצרים, עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית, יחד עם התקרבות "חשאית" למדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, בניסיון לבודד את הקיצונים באזור ולטעת תקווה שניתן להפיק רווחה גם בעתות של שלום. עם זאת, לדאבוני, סביר להניח שכשיסתיים המבצע - מתי שזה לא יקרה - ההתעלמות מאבו מאזן וקבירת רעיון המשא ומתן המדיני עמו תימשכנה. חמש שנות שלטונו של נתניהו, ובמיוחד הקדנציה השלישית שלו והקואליציה הנוכחית, לא מותרים שום מקום לדמיון לגבי העתיד לבוא.
כמו כן, ככל שנוקף הזמן ומספר ההרוגים הפלסטינים מאמיר, כך חלון ההזדמנויות המדיני הולך ונסגר. הרשות מאיימת להגיש תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, מצרים גינתה את "הברבריות" הישראלית וארצות הברית, צרפת ומדינות מערביות נוספות הפצירו בישראל להפסיק את הלחימה. אם לא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות - והמזרח התיכון כבר הוכיח שהבלתי צפוי הוא הצפוי החדש - אז המבצע יסתיים בקרוב. אף אחד לא מעוניין בכיבוש מלא של רצועת עזה, על כל המשתמע מכך, גם לא השרים המתלהמים בממשלה, שמנסים להוכיח לבוחריהם שהם רצו "ללכת עד הסוף", אך ראש הממשלה עצר אותם רגע לפני שצה"ל לכד את מוחמד דף. המשך הפגיעה הקשה בחמאס, ומנגד הצלחתה של התנועה להישאר על הרגליים, עלולה להפוך לחרב פיפיות ולחזק גם את מעמדה של תנועת "האחים המוסלמים" במוקדים אחרים במדינות ערב, כ"מגנת האסלאם מפני תוקפנות המערב והיהודים".
מאז החל מבצע "צוק איתן" קשה שלא לשים לב לפילוג ולקיטוב הקיימים בעולם הערבי והאסלאמי. מצד אחד עומדות מצרים והרשות הפלסטינית, כשמאחורי הקלעים נמצאות גם ירדן, סעודיה ומדינות נוספות מהמפרץ, שמתעבות את חמאס לא פחות מישראל. מנגד, נותרו קטר ותורכיה, ובמידה פחותה גם איראן, הידידות האחרונות של התנועה המבודדת והמשוקצת. אמנם יושב ראש הרשות, אבו מאזן, גינה את ישראל על המבצע ברצועת עזה ואיים לפנות לבית הדין הבינלאומי בגין פשעי מלחמה שביצעה לכאורה, אך אין צל של ספק שהפגיעה שסופגת התנועה משמחת אותו. גם אם בתור נקמה על מה שעוללו אנשי חמאס לאנשי פתח במהלך ההפיכה בשנת 2007, וגם אם כדי לשוב ולהיות רלוונטי בזירה המקומית והעולמית.
הבידוד של חמאס מצטרף למפלות שנחלה בשנה האחרונה תנועת האם שלו, "האחים המוסלמים". נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, עוין הרבה יותר את התנועה מאשר איש הצבא הקודם ששלט בקהיר, חוסני מובארכ, ואף הוציא אותה מחוץ לחוק והכריז עליה כעל ארגון טרור. א-סיסי, שהדיח לפני כשנה מכס הנשיאות את מוחמד מורסי, נציג התנועה, אינו שם את כל כובד משקלו על סיום הלחימה, ומבחינתו כתישת חמאס היא מבורכת. כמובן שכלפי חוץ א-סיסי מתון יותר, אך כדי להבין את עומק סלידתו מהתנועה, צריך להיזכר במבצע "עמוד ענן", שנמשך רק שמונה ימים, הרבה בעקבות לחץ של מצרים מכיוון המשטר הפרו-חמאס שהיה בקהיר.
 |
| עצרת של תנועת חמאס ברצועת עזה, בחודש מרץ האחרון |
לכאורה, ישראל יכולה להפיק מהמערכה העקובה מדם הזאת הישגים בינלאומיים - חיזוק היחסים עם מצרים, עם ירדן ועם הרשות הפלסטינית, יחד עם התקרבות "חשאית" למדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, בניסיון לבודד את הקיצונים באזור ולטעת תקווה שניתן להפיק רווחה גם בעתות של שלום. עם זאת, לדאבוני, סביר להניח שכשיסתיים המבצע - מתי שזה לא יקרה - ההתעלמות מאבו מאזן וקבירת רעיון המשא ומתן המדיני עמו תימשכנה. חמש שנות שלטונו של נתניהו, ובמיוחד הקדנציה השלישית שלו והקואליציה הנוכחית, לא מותרים שום מקום לדמיון לגבי העתיד לבוא.
כמו כן, ככל שנוקף הזמן ומספר ההרוגים הפלסטינים מאמיר, כך חלון ההזדמנויות המדיני הולך ונסגר. הרשות מאיימת להגיש תביעה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, מצרים גינתה את "הברבריות" הישראלית וארצות הברית, צרפת ומדינות מערביות נוספות הפצירו בישראל להפסיק את הלחימה. אם לא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות - והמזרח התיכון כבר הוכיח שהבלתי צפוי הוא הצפוי החדש - אז המבצע יסתיים בקרוב. אף אחד לא מעוניין בכיבוש מלא של רצועת עזה, על כל המשתמע מכך, גם לא השרים המתלהמים בממשלה, שמנסים להוכיח לבוחריהם שהם רצו "ללכת עד הסוף", אך ראש הממשלה עצר אותם רגע לפני שצה"ל לכד את מוחמד דף. המשך הפגיעה הקשה בחמאס, ומנגד הצלחתה של התנועה להישאר על הרגליים, עלולה להפוך לחרב פיפיות ולחזק גם את מעמדה של תנועת "האחים המוסלמים" במוקדים אחרים במדינות ערב, כ"מגנת האסלאם מפני תוקפנות המערב והיהודים".
תגובות
הוסף רשומת תגובה