ההתפוררות של עיראק: תבוסה למערב, ניצחון לאסד

כיבוש חלקים נרחבים מעיראק על ידי המורדים הסונים, שהגורם הבולט בהם הוא ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה הגדולה" (דאעש), התקבל בבעתה ברחבי העולם, שהפסיק להתעניין בנעשה במדינה לאחר שהביא לקריסת משטרו של סדאם חסין. אולם, עבור מי שעקב אחרי המתרחש במדינה השסועה - הכתובת הייתה על הקיר. כבר בחודש ינואר השתלטו המורדים על שטחים נרחבים במחוז אנבאר והכינו את הקרקע לקראת המשך מסע המלחמה שלהם, שבמהלכו כבשו את מוסול, העיר השנייה בגודלה במדינה. עתה, לנוכח החשש מהתקדמות הקרבות לעבר הבירה בגדאד, התעוררו בחרדה מנהיגים מערביים וערבים כאחד, והחלו לסייע לשנוא נפשם של הסונים בעיראק, ראש הממשלה נורי אל-מאלכי.

מי שיכול לחייך בסתר לבו או אפילו בציבור הוא נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שקשה לאמין שיש מדינה אחת שעדיין מעוניינת באמת ובתמים בהפלת משטרו. אל-אסד, שכבר הורה לצבאו להפציץ עמדות של המורדים בעיראק, יכול לטעון שהוא המכשול האחרון בדרכו של ארגון דאעש להשתלט גם על סוריה וליצור אנרכיה גדולה יותר באזור, שתזלוג ללבנון אם יקרוס השלטון העלוואי. בעולם מעדיפים את הרודן הישן והמוכר על כס השלטון, מאשר חבורה של קיצוניים דתיים, שיטילו את חתתם על האזור, במיוחד לנוכח העובדה שלאחרונה דווח כי הם השתלטו על חומרים אשר ניתן להפיק מהם "פצצה מלוכלכת".

קשה להאמין שהארגון, ששינה את שמו ל"מדינה האסלאמית" בעקבות שאיפתו להשתלט על חלקים גדולים יותר מהעולם המוסלמי, אכן יצליח לבסס את שלטונו בח'ליפות החדשה שהקים. קל הרבה יותר לזרוע פחד והרס ולהפיל ממשל מושחת, מאשר להקים משטר חדש ויציב. כמו כן, מאז פיגועי האחד עשר בספטמבר, מדינות העולם מתקשות להתעלם ממשטרים אסלאמיים קיצוניים, כפי שטמנו את ראשן במשך כחמש שנים, בזמן ששלט ארגון טאליבן באפגניסטן. מובן שקלוש הסיכוי שארצות הברית, או כל מדינה מערבית אחרת, תשלחנה כוחות קרקעיים בפעם השלישית תוך עשרים שנה לעיראק, אך הנוכחות של מטוסים ללא טייס בשמי הבירה בגדאד מרמזת על כך שבוושינגטון לא ייתנו למדינה ליפול כל כך מהר, גם אם זה אומר שאיראן תגביר את התערבותה במדינה.

אל-אסד בטקס השבעתו לכהונה נוספת כנשיא סוריה

המסקנה היא שבמערב התייאשו מהניסיונות לכפות דמוקרטיה על מדינות האזור. אף אחד כבר לא מנסה לכרוך את הסיוע למדינות האזור במלחמתן בקיצונים, ברפורמות שלטוניות ואזרחיות כאלו או אחרות. לכן, אסד נמצא בעמדה הטוב ביותר מאז החלה מלחמת האזרחים במדינה לפני כשלוש שנים וחצי. הוא רואה איך עבד אל-פתאח א-סיסי הפך למנהיג לגיטימי, על אף שתוצאות הבחירות לנשיאות לא היו מביישות את אלו של סדאם או של מבארכ. כך גם ירדן ומדינות המפרץ, שמלכתחילה פסח עליהן "האביב הערבי". אסד לא יזכה לשטיח אדום בבית הלבן, ברם ייתכן שהוא יזכה לתמיכה מאחורי הקלעים, כשמעל פני השטח הוא יגודף וייקרא פושע מלחמה ו"קצב". המערב, כך מסתמן, התייאש מהאזור הזה, ובעצם הודה בכישלון דוקטרינת ג'ורג' בוש, נשיא ארה"ב המהולל שסבר שניתן לכפות על מדינות העולם דמוקרטיה מבחוץ, ושאכן הן תהפוכנה לכאלו. כעת נותר למערב רק לדאוג שהצרות של המזרח התיכון לא תזלוגנה אל שטחו.