הזכות להגדרה עצמית
מושג השבוע
כל מי שלמד היסטוריה בבית ספר תיכון, בוודאי זוכר את המושג "הזכות להגדרה עצמית". המושג, שאת פיתוחו מייחסים לוודרו ווילסון (נשיא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה), מדבר על זכותם של עמים לחיות תחת מסגרת מדינית עצמאית, שבה הם יוכלו לממש את קשריהם ההיסטוריים. אולם, ניסיון העבר והווה מוכיח שלא כך הדבר, כשגם ארה"ב פעלה פעמים רבות בסתירה לעקרונות שאותם היא הציבה.
בתום מלחמת העולם השנייה, הכריזה התנועה הלאומית בווייטנאם על עצמאותה, כשהשתחררה מעול הכיבוש היפני האכזרי. על פי אמות המידה שהציב המערב לאחר המלחמה, היה הגיוני שווייטנאם תוכר כמדינה ריבונית, אך אנו יודעים שלא כך קרה. צרפת, שגמרה אומר לאחוז בשרידי הקולוניות שלה גם במחיר מאבקים צבאיים יקרים, השתלטה על אזור הודו-סין (שבו נמצאת וייטנאם) והחליפה את האימפריה היפנית. ארה"ב התעלמה מהכרזת העצמאות הווייטנאמית ומהצהרותיה שלה, וסייעה לצרפת לכבוש את השטח. האבסורד הוא שחיילים יפנים, שנשבו בזמן שחרורה של יבשת אסיה מציפורניה של טוקיו, קיבלו את נשקם בחזרה על מנת שיעזרו לצרפת בלחימה. הסוף ידוע - הצרפתים הובסו והאמריקנים, שהגיעו במקומם, שקעו בבוץ הווייטנאמי ולבסוף התייאשו גם הם. "הזכות להגדרה עצמית" מעולם לא הייתה דו משמעית יותר.
לא חסרות דוגמאות נוספות של מוסר כפול בסוגיית הלאומיות - המערב תמך בזכותם של היהודים והפלסטינים להקים מדינה משלהם, אך תביעותיהם של הכורדים לכונן ישות פוליטית עצמאית נפלו על אוזניים ערלות. אמנם המערב גינה את דיכוי הכורדים במדינות שבהן הם חיו, אולם גורלם המדיני כלל לא עומד על סדר היום העולמי. קוסובו הוכרה על ידי מרבית מדינות המערב כמדינה עצמאית, ולעומת זאת אוסטיה ודרום אבחזיה, המחוזות שעליהן נסובה המלחמה בין גיאורגיה ורוסיה בשנת 2008, לא הוכרו ככאלו.
לא רק המערב נוהג כך - רוסיה התנגדה לעצמאות קוסובו, ברם היא השתמשה בשבועות האחרונים במושג "הזכות להגדרה עצמית" כתירוץ בתמיכה במשאל העם שנערך בחצי האי קרים. רוב הקהילה הבינלאומית גינה כמובן בכל תוקף את המהלך, וסירב להכיר בתוצאותיו, שהובילו לסיפוח חצי האי לפדרציה הרוסית.
אין ספק שכל זה היה תרמית אחת גדולה. כשבוע אחרי שחצי האי קרים הכריז על עצמאותו, הוא מיהר לקיים משאל עם על הסתפחותו לרוסיה. אף לאום עם שאיפות אמיתיות לעצמאות, לא היה מוותר בכזאת קלות על הריבונות שבה הוא זכה. לא אגלה סוד גדול כשאכתוב שמשטרו של ולדימיר פוטין השתמש במושג הזכות להגדרה עצמית כתירוץ לכך שהוא לא יוותר במהרה על אזורי השפעה לטובת ארצות הברית ואירופה. אחרי שנים שבהן היא עצמה את עיניה ולא פצתה פה כאשר איבדה את משטרי החסות שלה, רוסיה לא הייתה יכולה לתת לאוקראינה לעזוב את הקן ללא פיצוי מסוים.
המערב מנסה בתגובה לבודד את רוסיה ולפגוע בכלכלה שלה כדי לגרום לה לסגת. אם רוסיה תוכל למצוא שותפות סחר חדשות, שלא תטרדנה את המשטר בזוטות כגון זכויות אדם וזכויות לקהילה הגאה, מה טוב למוסקבה. כך גם להפך - מדינות, שמבודדות על ידי המערב בגין הפרת זכויות אדם וחירויות אחרות, תשמחנה למצוא בעלת ברית שלא מתעניינת בסוגיות הללו.
סביר להניח שרוסיה תעמיק את הברית עם סוריה, ותמשיך לסייע למשטר אסד לשרוד. גם את איראן עלולה רוסיה לקחת כבת ערובה, ולאיים על המערב שהיא תמכור לרפובליקה האסלאמית מערכות נשק מתקדמות ותעזור בתפעול ובתחזוק כורי הגרעין במדינה. א-סיסי כבר ביקר לאחרונה במוסקבה, ולנוכח הביקורת שהוא סופג מהקהילה הבינלאומית על דיכוי האחים המוסלמים והתקשורת במצרים, ייתכן מאוד שהוא יפנה את גבו למערב ביום שבו ייבחר לנשיאות, ויחפש חבילות סיוע אצל פוטין.
קשה לדעת כיצד יתפתח המשבר הזה - בסוף השבוע צלצל פוטין לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ושוחח עמו על פתרון המשבר בדרכים דיפלומטיות. יש מי שרואה בכך סימן ראשון להתפוררות הקשיחות הרוסית וסימן לכך שהסנקציות עשו את שלהן. יחד עם זאת, עשרות אלפי חיילי הצבא הרוסי שנמצאים סמוך לגבול אוקראינה, מעוררים חשש מפני פלישה רוסית כוללת לעומקה של אוקראינה.
לטעמי, זהו סיכון גדול מדי עבור פוטין. בשונה מקרים, בשאר מחוזות אוקראינה אין רוב לדוברי הרוסית, כך שהשתלטות עליהם תהיה קשה יותר ותיתקל בהתנגדות גדולה יותר. כמו כן, יהיה קשה שלא להגיב חדירה לתוך עומקה של מזרח אירופה, עם הקשריה ההיסטוריים. זירת ההתגוששויות הבאה עלולה להיות דווקא מולדובה. בדומה לאוקראינה, גם בשטחה יש מחוז אוטונומי עם אוכלוסייה שברובה דוברת רוסית - מחוז טרנסניסטריה. שננו את השם. ייתכן שתשמעו עליו רבות בעתיד.
כל מי שלמד היסטוריה בבית ספר תיכון, בוודאי זוכר את המושג "הזכות להגדרה עצמית". המושג, שאת פיתוחו מייחסים לוודרו ווילסון (נשיא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה), מדבר על זכותם של עמים לחיות תחת מסגרת מדינית עצמאית, שבה הם יוכלו לממש את קשריהם ההיסטוריים. אולם, ניסיון העבר והווה מוכיח שלא כך הדבר, כשגם ארה"ב פעלה פעמים רבות בסתירה לעקרונות שאותם היא הציבה.
בתום מלחמת העולם השנייה, הכריזה התנועה הלאומית בווייטנאם על עצמאותה, כשהשתחררה מעול הכיבוש היפני האכזרי. על פי אמות המידה שהציב המערב לאחר המלחמה, היה הגיוני שווייטנאם תוכר כמדינה ריבונית, אך אנו יודעים שלא כך קרה. צרפת, שגמרה אומר לאחוז בשרידי הקולוניות שלה גם במחיר מאבקים צבאיים יקרים, השתלטה על אזור הודו-סין (שבו נמצאת וייטנאם) והחליפה את האימפריה היפנית. ארה"ב התעלמה מהכרזת העצמאות הווייטנאמית ומהצהרותיה שלה, וסייעה לצרפת לכבוש את השטח. האבסורד הוא שחיילים יפנים, שנשבו בזמן שחרורה של יבשת אסיה מציפורניה של טוקיו, קיבלו את נשקם בחזרה על מנת שיעזרו לצרפת בלחימה. הסוף ידוע - הצרפתים הובסו והאמריקנים, שהגיעו במקומם, שקעו בבוץ הווייטנאמי ולבסוף התייאשו גם הם. "הזכות להגדרה עצמית" מעולם לא הייתה דו משמעית יותר.
לא חסרות דוגמאות נוספות של מוסר כפול בסוגיית הלאומיות - המערב תמך בזכותם של היהודים והפלסטינים להקים מדינה משלהם, אך תביעותיהם של הכורדים לכונן ישות פוליטית עצמאית נפלו על אוזניים ערלות. אמנם המערב גינה את דיכוי הכורדים במדינות שבהן הם חיו, אולם גורלם המדיני כלל לא עומד על סדר היום העולמי. קוסובו הוכרה על ידי מרבית מדינות המערב כמדינה עצמאית, ולעומת זאת אוסטיה ודרום אבחזיה, המחוזות שעליהן נסובה המלחמה בין גיאורגיה ורוסיה בשנת 2008, לא הוכרו ככאלו.
לא רק המערב נוהג כך - רוסיה התנגדה לעצמאות קוסובו, ברם היא השתמשה בשבועות האחרונים במושג "הזכות להגדרה עצמית" כתירוץ בתמיכה במשאל העם שנערך בחצי האי קרים. רוב הקהילה הבינלאומית גינה כמובן בכל תוקף את המהלך, וסירב להכיר בתוצאותיו, שהובילו לסיפוח חצי האי לפדרציה הרוסית.
המערב מנסה בתגובה לבודד את רוסיה ולפגוע בכלכלה שלה כדי לגרום לה לסגת. אם רוסיה תוכל למצוא שותפות סחר חדשות, שלא תטרדנה את המשטר בזוטות כגון זכויות אדם וזכויות לקהילה הגאה, מה טוב למוסקבה. כך גם להפך - מדינות, שמבודדות על ידי המערב בגין הפרת זכויות אדם וחירויות אחרות, תשמחנה למצוא בעלת ברית שלא מתעניינת בסוגיות הללו.
סביר להניח שרוסיה תעמיק את הברית עם סוריה, ותמשיך לסייע למשטר אסד לשרוד. גם את איראן עלולה רוסיה לקחת כבת ערובה, ולאיים על המערב שהיא תמכור לרפובליקה האסלאמית מערכות נשק מתקדמות ותעזור בתפעול ובתחזוק כורי הגרעין במדינה. א-סיסי כבר ביקר לאחרונה במוסקבה, ולנוכח הביקורת שהוא סופג מהקהילה הבינלאומית על דיכוי האחים המוסלמים והתקשורת במצרים, ייתכן מאוד שהוא יפנה את גבו למערב ביום שבו ייבחר לנשיאות, ויחפש חבילות סיוע אצל פוטין.
קשה לדעת כיצד יתפתח המשבר הזה - בסוף השבוע צלצל פוטין לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ושוחח עמו על פתרון המשבר בדרכים דיפלומטיות. יש מי שרואה בכך סימן ראשון להתפוררות הקשיחות הרוסית וסימן לכך שהסנקציות עשו את שלהן. יחד עם זאת, עשרות אלפי חיילי הצבא הרוסי שנמצאים סמוך לגבול אוקראינה, מעוררים חשש מפני פלישה רוסית כוללת לעומקה של אוקראינה.
לטעמי, זהו סיכון גדול מדי עבור פוטין. בשונה מקרים, בשאר מחוזות אוקראינה אין רוב לדוברי הרוסית, כך שהשתלטות עליהם תהיה קשה יותר ותיתקל בהתנגדות גדולה יותר. כמו כן, יהיה קשה שלא להגיב חדירה לתוך עומקה של מזרח אירופה, עם הקשריה ההיסטוריים. זירת ההתגוששויות הבאה עלולה להיות דווקא מולדובה. בדומה לאוקראינה, גם בשטחה יש מחוז אוטונומי עם אוכלוסייה שברובה דוברת רוסית - מחוז טרנסניסטריה. שננו את השם. ייתכן שתשמעו עליו רבות בעתיד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה