סיכום שנה

שנת 2013, ככל שנה למעשה, הייתה רוויה בהרוגים, מאבקים, הפגנות, חילופי שלטון, אסונות טבע ופטירתם של אנשים בעלי שם. לתוך רשימה זו הכנסתי את עשרת האירועים שלטעמי היו החשובים ביותר בפוליטיקה העולמית ושעוד ימשיכו להשפיע על העולם בשנה הבאה. עם האירועים שלא נכנסו לרשימה זו הסליחה.
10 - מותו של צ'אבז
ב-5 במרץ הלך לעולמו הוגו צ'אבז, נשיאה השנוי במחלוקת של ונצואלה, לאחר 14 שנים בשלטון. מותו המפתיע הגיע כמה חודשים לאחר ניצחונו בבחירות לנשיאות ותחילת כהונתו הרביעית במספר. צ'אבז נכנע למחלת הסרטן בה הוא נלחם במשך שנים רבות, וזאת חרף הצהרותיו על החלמתו מהמחלה. החלל הפוליטי שהותיר אחריו פתח פתח למערכת בחירות מתוחה ורוויית יצרים, שבסופה ניצח בן טיפוחיו של צ'אבז ניקולס מדורו, מי שהיה הנשיא בפועל מאז מותו, את מנהיג האופוזיציה אנריקה קפרילס בפער זעום. מאז עלייתו לשלטון, נאלץ מדורו להתמודד עם אופוזיציה חריפה והוא עדיין מנסה לבסס את כוחו בתור מנהיג. משום כך, הוא אינו מרבה להתעסק בנושאי חוץ כפי שנהג לעשות צ'אבז. החרפת המשבר הכלכלי במדינה מצד אחד וחקיקה אוטוריטרית מצד שני, עלולים לעורר מחדש את המתחים במדינה בין תומכי הסוציאליזם לבין האופוזיציה הפרו-אמריקאית. ולכן, השנה שתבוא תהיה קריטית להמשך שלטונו של מדורו ולמידת ההשפעה שנותרה לונצואלה על בנות בריתה ביבשת וברחבי העולם.
אחמדינז'אד, ידיד קרוב של צ'אבז, נפרד ממנו בעת טקס האשכבה.

9 - התערבות צרפת באפריקה
בשנה האחרונה הגבירה צרפת את נוכחותה והשפעתה ביבשת שפעם הייתה החצר האחורית שלה. במרץ שלחה צרפת כוחות צבא למאלי, על מנת שיסייעו למשטר הרעוע שם להדוף את לוחמי אל-קאעדה, שהחלו לצעוד לכיוון הבירה במטרה לכבוש את המדינה לאחר שהחזיקו בצפון המדינה במשך כמעט שנה והשליטו בו שלטון אסלאמי. בתוך זמן קצר הצליח הצבא הצרפתי לכבוש מחדש את המדינה ולהשיבה לידי השלטון המקומי, שהספיק מאז לקיים בחירות דמוקרטיות. חמושי אל-קאעדה נסוגו אל מהערים המרכזיות והחלו במלחמת גרילה, אך כרגע נראה שהמצב במאלי נמצא בשליטה. לעומת זאת, בתחילת החודש שלחה צרפת כוחות גם לרפובליקה המרכז אפריקאית, על מנת למנוע שם רצח עם. עד עתה לא עלה בידי צרפת להשיב את הסדר למדינה, והיא נאלצת לנהל מלחמה מבית לבית לשם פירוק הקבוצות החמושות מנשקן. מבצע זה ימשיך להתנהל גם בתחילת 2014, ותוצאותיו ישפיעו על החלטות צרפת בעתיד, כשהיא תשקול האם לשלוח כוחות לאזורי סכסוך אחרים.
8 - הסכסוך הסיני-יפני 
 לפני מספר ימים ביקר ראש הממשלה הלאומן של יפן, שינזו אבה, במקדש יאסקוני השנוי במחלוקת ועורר את זעמן של סין ודרום קוריאה. המקדש מנציח פושעי מלחמה יפנים ממלחמת העולם ה-2, כשהביקור הזה היה מעין סמל להידרדרות היחסים שבין יפן וסין בשנה האחרונה. מלבד היריבות ההיסטורית בין שתי המדינות, ההסלמה האחרונה נובעת מהסכסוך על שרשת איים בלתי מיושבים בים סין המזרחי. האיים נמצאים בשליטתה של יפן, אולם סין מסרבת להכיר בריבונות יפן עליהם וטוענת שהם נכבשו ממנה בזמן מלחמת העולם ה-2, ולכן היא דורשת שהם יוחזרו לשליטתה. מלבד היוקרה הלאומית, סביב האיים מצויים מרבצים רבים של נפט וגז, וכמו כן, מהווים האיים נקודה אסטרטגית לשליטה צבאית באזור. לפני כחודשיים הכריזה סין על אזור הגנה אווירית חדש, שכולל את האיים, כך שכל כלי טיס זר אמור לקבל אישור מסין בשביל לטוס בו. בצעד מתריס שנועד לערער על ההכרזה הסינית, הטיסו יפן וארה"ב כלי טיס באזור בלי שביקשו אישור מסין. סין אמנם נזהרה מלנקוט באמצעים דרסטיים כנגד המהלך, אך היא יצאה בגינויים חריפים כנגד הפרת ריבונותה לכאורה. הסכם פשרה בין יפן לסין לא צפוי להיחתם בקרוב, כך שיתכן שבשנה הבאה נהיה עדים להחרפה נוספת ביחסים ולתקריות ימיות סביב האיים.
7 - זכויות ודיכוי
2013 הייתה שנה אמביוולנטית מבחינת זכויות הקהילה הגאה בעולם. מצד אחד, צרפת, בריטניה ניו זילנד ועוד מספר מדינות בארה"ב (בסה"כ 17 מדינות) אישרו נישואי גאים, אולם באוסטרליה ביטל בית המשפט העליון את החוק המתיר נישואי גאים, בקרואטיה הצביעו התושבים במשאל עם כנגד נישואים אלו, ברוסיה דיכאה הממשלה כל סממן של הומוסקסואליות ובאוגנדה מי שנתפס אשם ב"עבירה" זו יזכה למאסר עולם. היותה של רוסיה מתנגדת כה חריפה להומוסקסואליות יחד עם היותה המארחת של משחקי החורף בסוצ'י, עוררו גל של התנגדות מצד מנהיגי מדינות, שאיימו להחרים את המשחקים בשל דרישתה של רוסיה שהמשתתפים האולימפיים לא יביעו או יציגו התנהגות הומוסקסואלית במהלך המשחקים. קשה לדעת באיזה קו הולך העולם בסוגיה זו ומאבקים בין תומכי זכויות לבין מתנגדיהם צפויים להימשך בשנים הבאות.
6 - מחאה אנטי רוסית באוקראינה
מסוף נובמבר שוטף את אוקראינה גל מחאה אנטי-רוסי, שהתעורר בעקבות אי חתימתה של אוקראינה על הסכם סחר עם האיחוד האירופאי בשל לחץ מכיוונה של מוסקבה. ההסכם היה אמור לקרב את אוקראינה לאיחוד האירופאי ולסלול את דרכה להפוך ביום מן הימים לחברה באיחוד ואף בגוש היורו. סיבוב הפרסה שנקט נשיא אוקראינה המקורב לפוטין, ויקטור ינוקוביץ', העלתה את חמתם של מאות אלפי אוקראינים פרו-אירופאים, שמאז דורשים את התפטרותו של ינוקוביץ' ואת קיומן של בחירות חדשות. תוך כדי חתמו רוסיה ואוקראינה על הסכם כלכלי ענקי, שבמסגרתו תרכוש רוסיה אגרות חוב ממשלתיות של אוקראינה בסך 11 מיליארד דולר ובנוסף תחתוך את מחיר הגז שהיא מוכרת לאוקראינה. ההסכם שיכך מעט את זעם הציבור, אולם הכאתה של עיתונאית שתמכה במחאות הציתה מחדש את היצרים. ימים יגידו האם המחאה הזאת תוביל לתוצאה דומה לזאת שקרתה ב-2004, כאשר התרחשה המהפכה הכתומה ואותו ינוקוביץ' הודח מהשלטון או שמא יגוועו קולות המהפכה ואוקראינה תישאר בחיק רוסיה. בנוסף, נוכל לצפות ברוסיה ממשיכה להטיל את כל כובד משקלה על שימור שלטונו של ינוקוביץ', מאחר שהיא איננה יכולה להרשות לעצמה לאבד מדינת חסות נוספת לטובת המערב.
המונים מפגינים נגד רוסיה ובעד האיחוד האירופאי באוקראינה.

5 - הדלפות סנודן
ביוני התוודע העולם לאדוארד סנודן, אזרח אמריקאי שעבד בסוכנות לביטחון לאומי(NSA), שהדליף על תכניות המעקב של ארצות הברית בעולם וגרם לתקריות דיפלומטיות נרחבות ולביקורת מבית על פעולות הממשל האמריקאי. סנודן חשף כי ה-NSA עוקבת אחרי שיחות הטלפון של אזרחי ארה"ב ואוספת נתונים עליהם דרך מייקרוסופט, גוגל, יאהו ועוד. מלבד המעקבים בתוך ארה"ב, חשף סנודן כי וושינגטון גם עקבה אחר בעלות בריתה, כשצותתה לטלפונים של מנהיגי גרמניה, צרפת, ספרד ואף של ישראל. סנודן טען שעשה זאת מתוך התנגדותו לחדירת השלטונות אל תוך חייהם הפרטיים של האזרחים וכיום הוא נמצא ברוסיה, שם הוענק לו מקלט מדיני. הדלפות סנודן יותר סמליות מאשר מרחיקות לכת, וזאת בניגוד להדלפות של ויקיליקס בעבר, שהיו במידה רבה זרז ל"אביב הערבי". סנודן הוכיח את יכולתו של האדם הבודד לפגוע בעמימות המעצמה האמריקאית ואפשר שישמש כדמות לחיקוי בעתיד לאנשים נוספים, כשם שהוא שאב השראה מברדלי מאנינג(שהספיק להפוך לצ'לסי מאז פרשת ויקיליקס).
4 - ערעור שלטון ארדואן 
יותר מעשור שולט רג'ב טיב ארדואן בתורכיה, כשבמרוצת השנים הוא השכיל לבסס את שלטונו ואת יכולתו לשנות את אופיה החילוני של טורקיה. באותה תקופה הוא פעל למען סירוס הצבא, שהיווה מאז היווסדה של תורכיה המודרנית חסם בפני אסלאמיזציה ודאג להדיח את השלטון כשהיה נראה שתורכיה מאוימת על ידי הקצנה דתית. אף על פי כן, השנה נאלץ להתמודד ארדואן עם שני משברים, כשהשני נמצא בעיצומו. המשבר הראשון החל בחודש מאי, אז החליט ארדואן לפנות את פארק טקסים לטובת הקמתו של מרכז מסחרי חדש. כמו שקורה לא אחת, הפגנות בקנה מידה מצומצם הלכו ותפחו ככל שהשלטון ניסה לדכא אותן. כשהיה נדמה שההפגנות יוצאות משליטה, הצליח ארדואן לנטרל אותן, הן באמצעות פשרה שתשאיר את הפארק פתוח והן באמצעות דיכוי משטרתי אלים. לצערו של ארדואן, לאחרונה נחשפה פרשת שחיתות חריפה הקשורה בטבורה למשטרו שלו, כאשר כבר שלושה שרים הספיקו להתפטר ולהצית מחאות חדשות כנגדו. פרשת השחיתות עודנה בחיתוליה, וספיחיה והשלכותיה יתגלו במהלך שנת 2014.
3 - הדחת מורסי והאחים המוסלמים
הדחתו של מוחמד מורסי ביולי האחרון הייתה רגרסיה בהתפתחות הפוליטית במצרים כמו גם באירועי "האביב הערבי". שנת שלטון אחת בלבד הספיקה לאזרחי מצרים לזעוק חמס כנגד מרסי והאחים המוסלמים, במידה שאפשרה לצבא לשוב ולתפוס את השלטון ולהקפיא את הדמוקרטיה שעל השגתה כה עמלו האזרחים בתחילת 2011. אמנם נשיא המדינה באופן רשמי הוא עדלי מנצור, אך דה פקטו מי שמושך בחוטים הוא הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי. יתרה מזאת, ההפיכה הכתה את התחזיות שצפו למזרח התיכון "חורף אסלאמי" והדגישה את עומק הקיטוב בחברה הערבית בין הדת לקידמה, קיטוב שעלול להעמיק בשנים הקרובות. מאז ההפיכה נהרגו מאות אנשים, חלקם תומכי תנועת האחים המסלמים( שהוכרזה כתנועת טרור ומרבית מנהיגה עצורים) וחלקם אנשי כוחות הביטחון, שמתמודדים עם פעולות טרור יומיות מצדם של תומכי האחים ופעילי ארגונים אסלאמיים אחרים. בקרוב אמורים אזרחי מצרים לאשר חוקה חדשה, שתוביל לבחירות חדשות הן לפרלמנט והן לנשיאות .גם במצרים, שנת 2014 תהא צומת קריטי בעתידה.
הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי מודיע על הדחתו של מרסי.

2 - סוריה
בשנת 2013 המשיכה סוריה לדמם, כשמלחמת האזרחים האכזרית נכנסה לשנתה השלישית: יותר מ-100,000 הרוגים, מיליוני פליטים, הרג ילדים ונשים, שימוש בנשק כימי, אכילת איברי אדם ואכילת כלבים וחתולים, ערים חרבות ופילוג אינסופי בתוך האופוזיציה מצביעים על עתיד קודר עבור המדינה. אם בתחילת המלחמה התעקש המערב על החלפתו של אסד, כיום הוא כבר פחות איתן בדעתו, לאור ההבנה שהאופוזיציה מורכבת בחלקה מגורמים גרועים יותר מהדיקטטור העלוי. בנוסף להמשך המלחמה ולתיקו הצבאי השורר בה, השימוש בנשק כימי שעשה משטר אסד עורר את העולם משנתו ותקיפה אמריקאית עמדה בפתח. התנגדות בעלות בריתה של ארה"ב להשתתף בתקיפה וגישה הססנית יותר של אובמה מאשר קודמו ג'ורג' בוש, יחד עם לחץ רוסי לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטיות, הולידו את ההסכם לפירוק סוריה מנשק כימי. מלבד שימור המשטר של אסד, ההסכם העלה את קרנה של רוסיה מחדש וחידד את העובדה שארה"ב לא אצה לפצוח במלחמות חדשות. עם התחלת השנה הרביעית של המלחמה, קשה להעריך מתי ואיך תיפסקנה הזוועות ותחדל הלחימה.
1 - עליית רוחאני והסכם הגרעין
זכייתו של חסן רוחאני בבחירות לנשיאות איראן, שנערכו ביוני האחרון, וסיום כהונתו המושמצת של מחמוד אחמדינז'אד, יצרו תחושה של שינוי מדיניות באיראן וגישה מתונה יותר. אמנם הנשיא באיראן הוא אינו נותן הטון האמיתי ומי שקובע בפועל הוא המנהיג הרוחני העליון, עלי ח'אמנאי, אך עצם הסכמתו לבחירתו של רוחאני מצביעה על מיאוסו משלטונו של אחמדינז'אד. בעזרת סגנונו המתון של רוחאני, הוא הצליח להפיח תקווה במערב שאיראן אכן מוכנה להגיע לפשרה עם מערב בנוגע לתכנית הגרעין שלה בתמורה להקלה בסקנציות הכלכליות, שהמיטו אסון על כלכלת איראן ועל אזרחיה. ואכן, בנובמבר האחרון נחתם הסכם ביניים בין איראן לבין שש המעצמות, כשבתום חצי שנה תערכנה פגישות נוספות שמטרתן להביא לחתימה על הסכם כולל. האיראנים התחייבו לא להעשיר אורניום מעל לרמה של 5%, לא לבנות מתקני גרעין חדשים ולא להפעיל את הצנטריפוגות החדשות שברשותן, אלא שלא מעט מדינות בעולם הטילו ספק בכנות האיראנים, כשהבולטות שבהן היו ישראל וסעודיה. האופציה הצבאית המערבית ירדה כרגע מעל הפרק, אך אין לדעת כיצד תפעלנה סעודיה, ישראל ושאר המדינות החשות בגידה מצדו של המערב השבע ממלחמות.
נשיא איראן, חסן רוחאני, בעת נאום בעצרת האו"ם.

תגובות

רשומות פופולריות