על סף רצח עם
כאוס השבוע
בחודש האחרון החלו כוחות צרפתיים וכוחות של האיחוד האפריקאי במבצע שתכליתו להשיב את הסדר והשקט ברפובליקה המרכז אפריקאית השסועה. פעמים רבות לאורך ההיסטוריה העולם התוודע לטרגדיות אנושיות רק בדיעבד או בשיא התרחשותן, אולם הפעם ישנה תקווה שהעולם התעורר בזמן.
הרפובליקה המרכז אפריקאית, מדינה שאינה זוכה להיות בראש הכותרות בדרך כלל, נמצאת בכאוס מאז ההפיכה במרץ האחרון. במהלך ההפיכה, הודח הנשיא פרנסואה בוזיזה על ידי לוחמי "סלקה", שהיא מליציה המורכבת ממספר ארגוני מורדים שהתאגדו כנגד שלטונו מושחת של בוזיזה, כאשר רוב לוחמי המיליציה הוא מוסלמי. המוסלמים מהווים מיעוט במדינה, ולפיכך הרגישו שהם מקופחים על ידי השלטון ופתחו במרד נגדו. לאחר שכבשו במהירות את המדינה והשתלטו על עיר הבירה בנגי, הכריז על עצמו מנהיג המיליציה מישל דג'וטודיה כעל נשיא המדינה החדש, השהה את החוקה ופיזר את האסיפה הלאומית. דג'וטודיה טען שידרשו כשלוש שנים עד שתתקיימנה בחירות חדשות ושמטרתו היא להשיב את הדמוקרטיה במדינה במהירות. טיעון נפוץ זה מושמע לעתים תכופות על ידי עריצים ומנהיגים שעולים לשלטון בדרכים לא דמוקרטיות, על מנת לשכך את דעת הקהל העולמית והפנימית ולהציגם כמושיעי העם ואבירי החופש. לא פעם הופכת תקופת המעבר הזו למתמשכת, כשהמנהיגים מתרצים זאת בכך שהמדינה טרם בשלה לדמוקרטיה ושהיא עודנה מאוימת על ידי גורמים אלו ואחרים.
מה שעורר את דאגת העולם בתקופה האחרונה היו הדיווחים על מעשי זוועה הדדיים בין נוצרים למוסלמים שמתרחשים ברחבי המדינה באופן שיטתי מאז ספטמבר האחרון, כאשר דג'וטודיה הכריז על פירוקה של "סלקה" והטמעתה בצבא הלאומי. לוחמים ממורמרים של המיליציה סירבו לקבל את רוע הגזירה, ויצאו למסע נקמה שכלל שריפת כפרים של נוצרים והריסת מבני ממשל, מעשי אונס, רצח וביזה נרחבים. בשל חולשת השלטון המרכזי לספק הגנה לאזורים הנידחים במדינה, הקימו הנוצרים מיליציה משלהם,אנטי-בלקה(נגד החרב בשפה המקומית), שהגיבה במעשים דומים כנגד המוסלמים. כל עוד שהאלימות הייתה באזורי הספר של המדינה והרחק מהבירה, היה יכול העולם להמשיך ולהתעלם מכך. ברגע שהזוועה התפשטה אל הבירה ואמדן המתים הגיע לאלף הרוגים ביומיים של לחימה, נזכר העולם שרצח עם עומד להתרחש. באמצעות מנדט של מועצת הביטחון, שלחה צרפת כ-1,600 חיילים שישיבו את הסדר לבירה וימנעו מעשי זוועה נוספים. הכוח הצרפתי הצטרף לכוח נוסף של האיחוד האפריקאי, כאשר מובן שאין ביכולתם להגיע לכל כפר במדינה ולשמור על הסדר שם. התקווה היא שכאשר יושג שקט בבירה הוא יחלחל לשאר המדינה. בינתיים, הספיקו להרג שלושה חיילים צרפתים וארגון "אמנסטי" טוען שמעשי האלימות בבירה עדיין נמשכים, כך שהמטרה הצרפתית המקורית לסיים את המבצע במהירות רחוקה מלהתגשם.
באופן לא מופרך למדי ניתן לחשוד במניעיה של צרפת, מאחר שהרפובליקה המרכז אפריקאית משופעת במשאבים יקרים, ולכן היא מהווה כר פורה עבור כוח כובש לניצול כלכלי. ואולם, חרף הציניות והצביעות המערבית, יתכן שבאמת בפעם הזאת העולם הבין שעליו להתעורר, שמא עוד רצח עם ופשעים כנגד האנושות יקרו בלא שנקף אצבע, כפי שקורה בסוריה היום וקרה בעשור הראשון של שנות ה-2000 בדארפור ובשנות ה-90 ברואנדה ובבלקן.
בחודש האחרון החלו כוחות צרפתיים וכוחות של האיחוד האפריקאי במבצע שתכליתו להשיב את הסדר והשקט ברפובליקה המרכז אפריקאית השסועה. פעמים רבות לאורך ההיסטוריה העולם התוודע לטרגדיות אנושיות רק בדיעבד או בשיא התרחשותן, אולם הפעם ישנה תקווה שהעולם התעורר בזמן.
הרפובליקה המרכז אפריקאית, מדינה שאינה זוכה להיות בראש הכותרות בדרך כלל, נמצאת בכאוס מאז ההפיכה במרץ האחרון. במהלך ההפיכה, הודח הנשיא פרנסואה בוזיזה על ידי לוחמי "סלקה", שהיא מליציה המורכבת ממספר ארגוני מורדים שהתאגדו כנגד שלטונו מושחת של בוזיזה, כאשר רוב לוחמי המיליציה הוא מוסלמי. המוסלמים מהווים מיעוט במדינה, ולפיכך הרגישו שהם מקופחים על ידי השלטון ופתחו במרד נגדו. לאחר שכבשו במהירות את המדינה והשתלטו על עיר הבירה בנגי, הכריז על עצמו מנהיג המיליציה מישל דג'וטודיה כעל נשיא המדינה החדש, השהה את החוקה ופיזר את האסיפה הלאומית. דג'וטודיה טען שידרשו כשלוש שנים עד שתתקיימנה בחירות חדשות ושמטרתו היא להשיב את הדמוקרטיה במדינה במהירות. טיעון נפוץ זה מושמע לעתים תכופות על ידי עריצים ומנהיגים שעולים לשלטון בדרכים לא דמוקרטיות, על מנת לשכך את דעת הקהל העולמית והפנימית ולהציגם כמושיעי העם ואבירי החופש. לא פעם הופכת תקופת המעבר הזו למתמשכת, כשהמנהיגים מתרצים זאת בכך שהמדינה טרם בשלה לדמוקרטיה ושהיא עודנה מאוימת על ידי גורמים אלו ואחרים.
מה שעורר את דאגת העולם בתקופה האחרונה היו הדיווחים על מעשי זוועה הדדיים בין נוצרים למוסלמים שמתרחשים ברחבי המדינה באופן שיטתי מאז ספטמבר האחרון, כאשר דג'וטודיה הכריז על פירוקה של "סלקה" והטמעתה בצבא הלאומי. לוחמים ממורמרים של המיליציה סירבו לקבל את רוע הגזירה, ויצאו למסע נקמה שכלל שריפת כפרים של נוצרים והריסת מבני ממשל, מעשי אונס, רצח וביזה נרחבים. בשל חולשת השלטון המרכזי לספק הגנה לאזורים הנידחים במדינה, הקימו הנוצרים מיליציה משלהם,אנטי-בלקה(נגד החרב בשפה המקומית), שהגיבה במעשים דומים כנגד המוסלמים. כל עוד שהאלימות הייתה באזורי הספר של המדינה והרחק מהבירה, היה יכול העולם להמשיך ולהתעלם מכך. ברגע שהזוועה התפשטה אל הבירה ואמדן המתים הגיע לאלף הרוגים ביומיים של לחימה, נזכר העולם שרצח עם עומד להתרחש. באמצעות מנדט של מועצת הביטחון, שלחה צרפת כ-1,600 חיילים שישיבו את הסדר לבירה וימנעו מעשי זוועה נוספים. הכוח הצרפתי הצטרף לכוח נוסף של האיחוד האפריקאי, כאשר מובן שאין ביכולתם להגיע לכל כפר במדינה ולשמור על הסדר שם. התקווה היא שכאשר יושג שקט בבירה הוא יחלחל לשאר המדינה. בינתיים, הספיקו להרג שלושה חיילים צרפתים וארגון "אמנסטי" טוען שמעשי האלימות בבירה עדיין נמשכים, כך שהמטרה הצרפתית המקורית לסיים את המבצע במהירות רחוקה מלהתגשם.
באופן לא מופרך למדי ניתן לחשוד במניעיה של צרפת, מאחר שהרפובליקה המרכז אפריקאית משופעת במשאבים יקרים, ולכן היא מהווה כר פורה עבור כוח כובש לניצול כלכלי. ואולם, חרף הציניות והצביעות המערבית, יתכן שבאמת בפעם הזאת העולם הבין שעליו להתעורר, שמא עוד רצח עם ופשעים כנגד האנושות יקרו בלא שנקף אצבע, כפי שקורה בסוריה היום וקרה בעשור הראשון של שנות ה-2000 בדארפור ובשנות ה-90 ברואנדה ובבלקן.
 |
| חיילים צרפתים בבירה בנגי(רויטרס). |
תגובות
הוסף רשומת תגובה