ארץ המיליציות
מאבק השבוע
סימן נוסף לכך שעתידו של "האביב הערבי" עדיין לוט בערפל הוא האירועים האחרונים שמתרחשים בלוב. לוב הייתה המדינה הערבית היחידה שבה תנועות אסלאמיות לא זכו בשלטון בבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו במדינה, בניגוד למה שהתרחש במצרים ובתוניסיה. אף על פי כן, חוסר היציבות והאלימות עדיין נותרו מסימני ההיכר של המדינה, גם אחרי יותר משנתיים לנפילת קד'אפי. במהלך מלחמת האזרחים בלוב, התאחדו מיליציות שבטיות לכדי יצירת ברית כנגד המשטר, אולם לאחר תום המלחמה לא התרחש התהליך הטבעי שבו מניחות כל המיליציות את נשקן על מנת ליצור צבא אחד ומשטרה אחת שיאכפו את המונופול על האלימות. במצב מסוג זה, בו קבוצות מתחרות שולטות על אזורים שונים, האנרכיה משגשגת. דוגמא בולטת לכך היא חטיפתו בחודש שעבר של ראש ממשלת לוב, עלי זידאן, על ידי אנשי מיליציה זועמים, שטענו לשחיתות ממשלתו וכמו כן התנגדו לשיתוף הפעולה בין לוב לארה"ב, שאפשר לכוחות אמריקאיים לפעול בשטחה של לוב וללכוד את בכיר אל קאעדה, אבו אנס אל-ליבי, שנחשד כאחראי על הפיגועים שבוצעו כנגד השגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה ב-1998.
דוגמא נוספת לכך קרתה בשבוע שעבר, כאשר הפגנות בטריפולי הבירה כנגד המשך שהותן של המיליציות השונות בעיר הפכו למרחץ דמים. המיליציה של מיסראתה לא ראתה בעין יפה את הפגנות התושבים בטריפולי נגדה, והחלה לרסס אותם בתגובה, מה שהוביל ליותר מארבעים הרוגים ולעוד עשרות רבות של פצועים. על מנת למנוע את המשך שפיכות הדמים, החליטה מועצת הזקנים של העיר מיסראתה להורות למיליציה לסגת מטריפולי תוך שלושה ימים, ואכן המיליציה עזבה את העיר והובילה להורדת מפלס המתח, לפחות לבינתיים.
מלבד ההשפעות השליליות הפנימיות של האנרכיה, שעלולות להביא להתקלחות מחודשת של מלחמת האזרחים, ישנן גם השפעות אזוריות. חלק מהמיליציות במדינה מקושרות לארגוני טרור עולמיים והן יכולות לנצל את לוב בתור בסיס ממנו הן תוצאנה פעולות טרור במדינות השכנות והבלתי יציבות בעצמן. הגבולות הפרוצים של המדינה מאפשרים לכמויות אדירות של נשק לזרום אל לוב ודרכה אל אזורי סכסוך אחרים בעולם. הנשק שעובר בלוב הגיע לידיהם של החמושים האסלאמיים שכבשו מחצית ממאלי בשנה שעברה, שאילולא התערבותה של צרפת ופלישתה אל מאלי, היו כובשים את שאר המדינה. האלימות בדארפור וברפובליקה המרכז אפריקאית גם הן ניזונות מאותו הנשק, שעושה את דרכו גם בכיוון השני, אל עבר חצי האי סיני ורצועת עזה. המשך היחלשותה של לוב כמדינה עלול לגרום לה להפוך לסומליה/אפגניסטן/ עיראק/סוריה החדשה ולערער את כל המדינות שסביבה.
סימן נוסף לכך שעתידו של "האביב הערבי" עדיין לוט בערפל הוא האירועים האחרונים שמתרחשים בלוב. לוב הייתה המדינה הערבית היחידה שבה תנועות אסלאמיות לא זכו בשלטון בבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו במדינה, בניגוד למה שהתרחש במצרים ובתוניסיה. אף על פי כן, חוסר היציבות והאלימות עדיין נותרו מסימני ההיכר של המדינה, גם אחרי יותר משנתיים לנפילת קד'אפי. במהלך מלחמת האזרחים בלוב, התאחדו מיליציות שבטיות לכדי יצירת ברית כנגד המשטר, אולם לאחר תום המלחמה לא התרחש התהליך הטבעי שבו מניחות כל המיליציות את נשקן על מנת ליצור צבא אחד ומשטרה אחת שיאכפו את המונופול על האלימות. במצב מסוג זה, בו קבוצות מתחרות שולטות על אזורים שונים, האנרכיה משגשגת. דוגמא בולטת לכך היא חטיפתו בחודש שעבר של ראש ממשלת לוב, עלי זידאן, על ידי אנשי מיליציה זועמים, שטענו לשחיתות ממשלתו וכמו כן התנגדו לשיתוף הפעולה בין לוב לארה"ב, שאפשר לכוחות אמריקאיים לפעול בשטחה של לוב וללכוד את בכיר אל קאעדה, אבו אנס אל-ליבי, שנחשד כאחראי על הפיגועים שבוצעו כנגד השגרירויות האמריקאיות בקניה ובטנזניה ב-1998.
דוגמא נוספת לכך קרתה בשבוע שעבר, כאשר הפגנות בטריפולי הבירה כנגד המשך שהותן של המיליציות השונות בעיר הפכו למרחץ דמים. המיליציה של מיסראתה לא ראתה בעין יפה את הפגנות התושבים בטריפולי נגדה, והחלה לרסס אותם בתגובה, מה שהוביל ליותר מארבעים הרוגים ולעוד עשרות רבות של פצועים. על מנת למנוע את המשך שפיכות הדמים, החליטה מועצת הזקנים של העיר מיסראתה להורות למיליציה לסגת מטריפולי תוך שלושה ימים, ואכן המיליציה עזבה את העיר והובילה להורדת מפלס המתח, לפחות לבינתיים.
מלבד ההשפעות השליליות הפנימיות של האנרכיה, שעלולות להביא להתקלחות מחודשת של מלחמת האזרחים, ישנן גם השפעות אזוריות. חלק מהמיליציות במדינה מקושרות לארגוני טרור עולמיים והן יכולות לנצל את לוב בתור בסיס ממנו הן תוצאנה פעולות טרור במדינות השכנות והבלתי יציבות בעצמן. הגבולות הפרוצים של המדינה מאפשרים לכמויות אדירות של נשק לזרום אל לוב ודרכה אל אזורי סכסוך אחרים בעולם. הנשק שעובר בלוב הגיע לידיהם של החמושים האסלאמיים שכבשו מחצית ממאלי בשנה שעברה, שאילולא התערבותה של צרפת ופלישתה אל מאלי, היו כובשים את שאר המדינה. האלימות בדארפור וברפובליקה המרכז אפריקאית גם הן ניזונות מאותו הנשק, שעושה את דרכו גם בכיוון השני, אל עבר חצי האי סיני ורצועת עזה. המשך היחלשותה של לוב כמדינה עלול לגרום לה להפוך לסומליה/אפגניסטן/ עיראק/סוריה החדשה ולערער את כל המדינות שסביבה.
בשל סכנה זו, החלו לאחרונה מנהיגי המערב להיכנס אל עובי הקורה הלובית ולהביע תמיכה בממשלו של עלי זידאן. לוב חלשה ואלימה היא סכנה ברורה לאירופה, שתצטרך להתמודד עם גלי הגירה גדולים שיגיעו לחופיה במידה שהמצב ימשיך ויתדרדר במדינה. לפיכך, יתכן שבתקופה הקרובה ינסה המשטר הרעוע של זידאן להנחית מכה ניצחת על שלל המיליציות והקבוצות החמושות במדינה, בטרם תהפוכנה לבלתי ניתנות לעצירה לחלוטין. הבעת תמיכה מצד המערב במצבים כאלו היא תמיד סימן טוב עבור המנהיג והמשטר לנקוט ביד חזקה יותר מן הרגיל, ובכך להימנע מביקורת בינלאומית נוקבת מדי במידה שמספר הגופות הנספרות מתחיל להציק לאוזנו הרגישה של המערב. כמעט שלוש שנים אחרי פרוץ "האביב הערבי", ועדיין אף מדינה ערבית אחת לא מצאה את שלוותה. סוריה ממשיכה לדמם, מצרים מקשיחה את המגבלות והחירויות, לוב בלתי יציבה ובתוניסיה האופוזיציה והממשלה בהתנגשות בלתי פוסקת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה