המנה האסייתית

הגליית השבוע

לאחרונה דיווח ארגון זכויות האדם "Human Right Watch" כי ממשלת סין יישבה מחדש כ-2 מיליון טיבטים, כולל רועי צאן רבים, בכפרים שמתקראים "כפרים סוציאליסטיים". לפי הארגון, צעדים אלו נובעים מרצונו המתמשך של השלטון הסיני להגביר את שליטתו על המיעוט הטיבטי ולמנוע כל התארגנות פוליטית, ולו הזעירה ביותר, שעלולה לקרוא תיגר על ההגמוניה הסינית בחבל הארץ ההררי. סין מכחישה מכל וכל את ההאשמות הללו, כשמעמדה בתור מעצמה עולמית מסייע לה להדוף שבבי ביקורת שניתזים עליה מכיוונם של גולים טיבטים ופעילי זכויות אדם ברחבי העולם. בייג'ינג ממשיכה לטעון בתוקף כי טיבט הייתה חלק אינטגרלי מסין מאז ומעולם, ולכן טיבט איננה שטח כבוש והשלטונות הסיניים יכולים לפעול בה כפי שהם פועלים בשאר חלקי סין. כמו כן, סין מרבה לדווח ולהציג נתונים שיצביעו על השקעות כספיות אדירות שנעשות במחוז טיבט, כדי לשפר את חייהם של התושבים.

למרות טענות אלו, המנהיג הרוחני הגולה של טיבט, הדלאי לאמה, מתעקש כי בני עמו חיים תחת דיכוי תרבותי, דתי ופוליטי, הנמשך מאז 1950, אז פלש הצבא האדום הסיני לחבל ודיכא את ההתנגדות העממית הטיבטית. תשע שנים מאוחר יותר, פרצה התקוממות נוספת במחוז, ואף היא נמחצה ביד ברזל על ידי משטרו חסר הרחמים של מאו דזה- דונג, כשהוא ציווה על מלחמת חורמה בעם הטיבטי ובמנהגיו. אלפי מנזרים נחרבו, עשרות אלפים נהרגו ומגבלות קשות הוטלו על קיומם של פולחנים דתיים. גם לאחר מות מאו והליברליזציה היחסית שחוותה סין, העם הטיבטי לא זכה לחיות בחופשיות בארצו והוא עודנו נתון לשליטתה המוחלטת של סין. שאיפותיו לעצמאות מדינית מלאה הולכות ומתרחקות, וכעת מתמקד העם בטיבט בהשגת אוטונומיה תרבותית ודתית תחת הריבונות הסינית.

צורת המחאה הטיבטית לובשת בימים אלו צורה של התנגדות סבילה: בשנים האחרונות הציתו את עצמם יותר מ-100 נזירים טיבטים, כשרובם קיפחו את חייהם לאחר מעשה זה. מלבד הצתות אלו, מנסה הדלאי לאמה להפעיל לחץ דיפלומטי על מדינות משפיעות בעולם ובאזור, כגון ארה"ב והודו, אולם כפי שהוזכר קודם, לא ניתן להעלות על הדעת להפעיל נגד סין סנקציות או עיצומים כלשהם, כפי שהיה קורה אילו היה מדובר במדינה שולית יותר. הנקודה שעולה היא ברורה: הצדק העולמי עבר הפרטה והוא אינו אחיד בדרישותיו. דין מעצמה אינו שווה לדין מדינה מהשורה, ולפיכך אי אפשר לדבר על מוסר במערכת הבין לאומית. בעקבות מאזן הכוחות העולמי, סין יכולה להרשות לעצמה לעשות ככל העולה על רוחה מבלי שמדינה אחרת בעולם תעז לבצע צעדי נגד. יחד עם זאת, בעטיה של העמימות האופפת את מה המציאות הסינית, קשה להעריך האם סין במתכונתה הנוכחית מסוגלת לשרוד עוד שנים רבות. משטרים מסוג זה הוכיחו במהלך ההיסטוריה את יכולתם המופלאה להתרסק במהירות בלתי צפויה ולהותיר אחריהם כאוס גדול וסכסוכים פנימיים. יתכן שהדבר הטוב ביותר עבור העם הטיבטי הוא פשוט להמשיך ולהמתין לשעת הכושר שעשויה להפציע ללא התראה מוקדמת.

מפגין טיבטי מצית את עצמו לאות מחאה.

משפטי השבוע
בבנגלדש, מדינה שלרוב שומעים עליה בשל אסונות טבע או תאונות עבודה במפעלים הומי אדם, ניתנו השבוע שני גזרי דין משמעותיים על ידי הטריבונל המיוחד שהוקם ב-2010 על מנת לחקור את הפשעים שהתחוללו בעת מלחמת העצמאות בשנת 1971. במשפט הראשון, הורשע מנהיג המפלגה האסלאמית בעבר ומי שנחשב עד היום כמנהיגה הרוחני, גלאם אעט'ם, במעורבות ברצח ובאונס המוניים במהלך המלחמה. אעט'ם, בן ה-90, נמצא אשם בחמישה סעיפים : קשירת קשר, הסתה, תכנון, סיוע לדבר עבירה ואי מניעת רצח, אולם הוא דחה את ההאשמות הללו. הטריבונל גזר עליו 90 שנות מאסר, ולא עונש מוות כפי שביקשה התביעה, רק מפאת גילו המתקדם. אעט'ם היה מנהיג המפלגה בין השנים 2000-1969, והוא היה ידוע בהתנגדותו החריפה לעצמאות בנגלדש מפקיסטן, משום שלטענתו יש בכך פגיעה באחדות האסלאמית.
בהמשך השבוע, נידון עלי אחסן מחמד מג'האד לעונש מוות בשל היותו מנהיג מיליציה מקומית שרצחה מנהיגים ואינטלקטואלים שתמכו בעצמאות הבנגלית.

לאחר מתן העונשים, עלתה המתיחות ברחבי המדינה ותומכי המפלגה האסלאמית (ג'מעאת אסלאמי) קראו לשביתה כללית, כאשר מאז חודש ינואר נהרגו 100 אנשים כתוצאה מעימותים שהתפתחו בסיומן של הכרעות קודמות שניתנו על ידי הטריבונל. הקואליציה השלטת בבנגלדש מואשמת על ידי המפלגה האסלאמית ברדיפה פוליטית, ומעת לעת ישנן התנגשויות בין תומכי הממשלה ובין תומכי המפלגה האסלאמית.

למעשה, מלחמת העצמאות החלה כמלחמת אזרחים בין מערב פקיסטן לבין מזרח פקיסטן, לאחר משבר פוליטי שהתפתח במדינה. בשנת 1970 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בפקיסטן, כשהמפלגה שניצחה הייתה ממזרח המדינה. צבא פקיסטן, שהחזיק עד הבחירות בשלטון, סירב להכיר בתוצאות הבחירות ופתח במבצע "זרקור" במרץ 1971 כנגד אזרחים, סטודנטים ואינטלקטואלים בנגלים, שדרשו להכיר בתוצאות הבחירות או לחלופין להכיר בהפרדה בין המזרח למערב. בתגובה לכך, הכריזו אנשי צבא ופוליטיקאים בנגלים על עצמאותה של בנגלדש, ו"צבא השחרור" הוקם והתבסס על כוחות צבאיים, מיליציות ואזרחים, שניהלו מלחמת גרילה כנגד צבא פקיסטן. במהלך המלחמה, סייעו לצבא פקיסטן מיליציות אסלאמיות, אותן מיליציות שהוזכרו קודם, ולפי דיווחים שונים ממדי ההרג הגיעו עד לכדי רצח עם, כשעל פי ההערכות המקלות נהרגו 25,000 אזרחים במלחמה(הערכות שניתנו על ידי פקיסטן) ולפי המחמירות שבן כ-3,000,000(הערכות שניתנו על ידי הודו ובנגלדש). בזמן המלחמה, העניקה הודו סיוע כספי, לוגיסטי וצבאי לבנגלים, מתוך רצון להחליש את אויבתם המרה פקיסטן. לאחר תשעה חודשים של מלחמה, החליטה פקיסטן לפגוע בהודו בתגובה לתמיכתה בבנגלים, כשהיא הפציצה את בסיסי חיל האוויר ההודי. עבור הודו הייתה זו עילה להתערבות גלויה במלחמה, ואכן לאחר כשבועיים נכנע צבא פקיסטן המותש מלחימה בשתי חזיתות, ובנגלדש הפכה למדינה עצמאית.

ארבעים שנה מאז תמה המלחמה, הפצעים בחברה הבנגלית עודם פתוחים ומדממים. הטריבונל שעוסק בפשעים שנעשו אינו זוכה להכרה בינלאומית, ויתכן כי העונשים האחרונים שניתנו ועוד ויינתנו ילבו גל חדש של אלימות דתית. במדינה בה צפיפות האוכלוסין היא מהגבוהות בעולם ומספר התושבים עולה בהתמדה(מעל 160,000,000), ובמדינה בה העוני, ההזנחה והניצול העולמי זועקים לשמיים, ישנה סכנה מתמדת להתלקחות אלימה, בייחוד על רקע מחאות עולמיות אחרות, שחלקן התפתחו לכדי מרידות ומלחמות ממושכות.

גופות של אינטלקטואלים בנגלים, בריירבאזר, בנגלדש.

פתיחוּת השבוע

עד לפני שנתיים, הייתה מיאנמר אחת המדינות המבודדות בעולם והמסוגרות שבהן. מדינות המערב הטילו עליה סנקציות משתקות ומנעו ממנהיגיה לבקר בשטחן. פרט לסין ועוד מספר זעום של מדינות מבודדות אחרות, למינאמר לא היה קשר לעולם החיצון. החונטה הצבאית ששלטה במדינה מאז 1962, מחצה כל אופוזיציה לשלטונה וביצרה את עצמה כנותנת הטון היחידה במדינה. עד לתום המלחמה הקרה, הייתה מיאנמר, אז בורמה, אחת מהמדינות הבלתי מזדהות, כלומר, המדינות שלא היו באף אחד מן הגושים היריבים. עם תום המלחמה הקרה וניצחון הקפיטליזם המערבי, יכלו מדינות המערב לבודד מדינות שלא התיישרו לפי תכתיביהן הכלכליים והפוליטיים. כך קרה גם במקרה של מיאנמר - היעדרותן של השקעות זרות ושל סיוע זר הותירו את מיאנמר הרחק מאחור בכל מה שקשור לפיתוח ולקידמה. ב-2010, נערכו הבחירות הראשונות במדינה מזה 20 שנים, אך הן הוחרמו על ידי האופוזיציה, שטענה כי הן לא הוגנות וחופשיות באמת, בעיקר לאור העובדה שמנהיגת האופוזיציה וזוכת פרס נובל לשלום, אונג סאן סו צ'י, הייתה מנועה מלהשתתף בהן.

בצעד מפתיע, שוחררה סו צ'י כשבוע לאחר הבחירות ממעצר הבית בו שהתה במשך שנים רבות. הגנרל לשעבר ת'יין שיין הושבע כנשיא המדינה במרץ 2011, ומאז נעשו רפורמות משמעותיות; סו צ'י ומפלגה הורשו להשתתף בבחירות לפרלמנט וסו צ'י אכן נבחרה; נחקק חוק המאפשר את קיומן של הפגנות שקטות והקמתם של איגודי עובדים אושרה; בוטלה הצנזורה הקפדנית במדינה ועיתונים פרטיים יצאו לאור בפעם הראשונה לאחר 50 שנים; נחתמו הסכמי הפסקת אש עם שלוש קבוצות מורדים שונות וניתנה הבטחה על ידי השלטונות שכלל האסירים הפוליטיים ישוחררו מבתי הכלא עד לסוף השנה. בזכות הרפורמות הללו, שבו מנהיגי המערב להיפגש עם מנהיגי מיאנמר ולאף להגיע לשם פיזית, ביניהם ברק אובמה, הילרי קלינטון, דיוויד קמרון ובאן קי מון. אט אט, החל המערב להסיר סנקציות רבות שהוטלו על המדינה, שהחלה לקבל סיוע זר בתמורה להמשך ביצוע הרפורמות והצעידה לעבר דמוקרטיזציה מלאה.

חרף תמורות מרחיקות לכת אלו, בפני מיאנמר ניצבת בעיה אקוטית והיא המתח הגובר בין הבודהיסטים למוסלמים במדינה. במהלך השנה האחרונה, חזרו על עצמם המקרים בהם כנופיות חמושות של בודהיסטים פשטו על כפרים ועל עיירות של מוסלמים, ביצעו לינץ' בתושבים, שרפו מסגדים וקראו לחרם על עסקים מוסלמים. מאז תחילת השנה, נהרגו יותר מ-200 אנשים בפשיטות מסוג זה ויותר מ-150,000 נאלצו לעזוב את בתיהם, כשרובם מוסלמים בני הרוהינגה, שהיא קבוצה אתנית היושבת קרוב לגבול התאילנדי והיא אחת מהמיעוטים הנרדפים ביותר בעולם. הבודהיסטים הקיצונים שרודפים את הקבוצה הזאת טוענים שהמוסלמים במדינה מהווים סכנה מוחשית, בשל שיעורי הילודה הגבוהים שלהם ובשל העובדה שהם משתלטים על אדמות בודהיסטים וכך הם "כובשים" את המדינה. על מנת להחזיר את הסדר באזור, הכריזה מיאנמר על מצב חירום במספר מחוזות והיא הסירה אותו לפני מספר ימים, בהודעה שמסר ת'יין שיין בעת ביקורו באירופה.

סביר להניח כי על מיאנמר יעברו עוד תלאות רבות בטרם היא תהפוך למדינה חופשית באמת, וכפי שמתרחש במדינות רבות בעולם, שגבולותיהן עוצבו על ידי כוחות זרים ומתוך שיקולים פרטניים של אותם הכוחות, ריבוי הלאומים והעמים השונים בתוך מדינה מסוימת מהווים איום על שלמות המדינה ועל היחסים הפנימיים בין העמים השונים.

שכונה מוסלמית שרופה בעיר מייקטילה, מיאנמר.