יריית הפתיחה

מי נגד מי
בעולם של ימינו, כשיומני רשת צצים ונעלמים בהבזקים מהירים מכדי שניתן יהיה לעקוב אחריהם, אצטרך לתת לכם סיבות מספקות לחזור ולקרוא את הפרסומים שלי, אחרת הם יהפכו למיותרים וחסרי חשיפה. לכן, יומן הרשת שלי יעסוק בשלל נושאים המעניינים אותי ואני אנסה להציג אירועים ומקרים שקרו בארץ ובעולם, שלדעתי זקוקים לתשומת לב גדולה יותר מזאת שהם מקבלים בארץ.

מאבק השבוע

אי שם לחופי הים התיכון, בין לוב לאלג'יריה, שוכנת תוניסיה, הקטנה שבמדינות צפון אפריקה. תוניסיה הייתה הסנונית שבישרה את בואן של המהפכות ומלחמות האזרחים בעולם הערבי. הדיקטטור זין אל-עאבדין בן עלי, שדיכא את האוכלוסייה במשך 24 שנים, נמלט לסעודיה בינואר 2011 לאחר מהומות עממיות שהביעו מחאה נגד השררה שהטיל ונגד היאוש וחוסר התקווה שהמיט על המדינה . תוניסיה גם הייתה המדינה הערבית הראשונה שקיימה בחירות דמוקרטיות וחופשיות( להוציא את עיראק, שם הבחירות נכפו מכיוונה של ארה"ב), בהן זכתה מפלגת א-נהצ'ה(התחייה) האסלאמית ברוב הקולות, אך לא זכתה לרוב מוחלט, ולכן נאלצה להקים קואליציה עם שתי מפלגות נוספות, חילוניות במהותן. כפי שקורה פעמים רבות לאחר התרחשותה של מהפכה, ישנה חוסר יציבות במדינה וישנם ניסיונות של צדדים שונים במהפכה למשוך לכיוונם. כך קרה בתוניסיה; א-נהצ'ה מואשמת על ידה של האופוזיציה החילונית באסלום המדינה, ואילו היא מאוגפת מימין על ידי תנועת אנצאר א-שריעה(תומכי השריעה) הסלפית, שטוענת כי יש להחיל את חוקי ההלכה האסלאמית על המדינה באופן מוחלט.

לאחרונה, החריפו העימותים בין התנועה לבין הממשלה בצורה ניכרת, כאשר הממשלה אסרה על קיום הכנס השנתי של התנועה הסלפית, בטענה שהוא מערער את הסדר והיציבות במדינה. התנועה מצדה סירבה להישמע להוראות הממשלה, מה שהוביל לעימותים אלימים עם המשטרה המקומית, שעצרה מאות מחברי התנועה, ולהכרזתו של ראש ממשלת תוניסיה, עלי אל-עריצ', על כך שהתנועה מבצעת פעולות טרור. בסוף השנה תערכנה בחירות חדשות בתוניסיה, וכדאי לעקוב אחר ההתפתחויות במדינה, שחווה את מה שחוות רוב מדינות ערב לאחר תחילת המהפכות- מאבק בין גורמים חילוניים, אסלאמיים מתונים ואסלאמיים קיצוניים.

הפגנת התנועה השבוע.

דיקטטור השבוע

לפני ימים מספר נאסף אל אבותיו הגנרל חורחה רפאל וידלה, שעמד בראש הטריומוירט הצבאי שהשתלט על ארגנטינה בהפיכה צבאית ב-1976. הוא אמנם לא מהנודעים שבעריצים ואף לא מהאכזריים ביותר שביניהם, אך תפקידו ותפקיד עמיתיו הגנרלים בדיכוי הדמוקרטיה, זכויות האדם, חירויות הפרט וחיסולם של מתנגדי משטר רבים או סתם כאלו שנחשדו ככאלו, מהווה לקח לצורכן האקוטי של מדינות דמוקרטיות להגביל את תחום השפעת הצבא. בזמן שלטון החונטה הצבאית, אלפי מתנגדי שלטון הוצאו להורג, עונו ונכלאו, כשחלק לא מועט מהם היו יהודים. החונטה תירצה את הקפאת הדמוקרטיה במדינה במושג הידוע כ"מצב חירום", שבו "מערערים גורמים חתרניים על ביטחון המדינה ועל יציבותה".

באותן שנים, כידוע, התחוללה המלחמה הקרה, והמאבק בין הקפיטליזם לקומוניזם בארצות העולם הלא מפותח היה בשיאו. במרבית מדינות דרום אמריקה שלטו חונטות צבאיות ימניות, ששיתפו פעולה ביניהן בדיכוי השמאל במדינה, כשהדוד סם תומך במוצהר או בחשאי במשטרים אלו. "המלחמה המלוכלכת" הגיעה לסיומה ב-1983, לאחר שהחונטה ספגה ביקורות נוקבות בשל תבוסת המדינה במלחמת מלבינס (פוקלנד) מול בריטניה ואפשרה את קיומן של בחירות דמוקרטיות. וידלה נשפט למאסרים ממושכים בשל חלקו בהעלמת אסירים פוליטיים וברציחתם, ומת בגיל 87 בתא הכלא בו היה עצור בשנים האחרונות.

כיצד האדם הבזוי הזה רלוונטי לימינו? לא פעם אנו שומעים במדינתנו את הצורך ב"עשיית סדר" וב"מנהיג חזק", בעיקר על רקע יחסינו עם הפלשתינים ועם יתר העולם הערבי. אותו מנהיג חזק, מאמינים אלו שרוצים אחד כזה, יאחד את המדינה וימחץ את אויביה, מבית ומחוץ, מבלי שיהיה כבול למגבלות חוקיות "מעיקות". במדינה בה האדרת קצינים היא דבר שבשגרה, יש צורך לעמוד על המשמר פן יתבצע חיבור מסוכן בין דמויות סמכותיות שקרובות להגה השלטון לבין יצרי נקם וכוח ששוררים בקרב האזרחים. קל מאוד לאנשים מסוימים לוותר על זכויות אדם בסיסיות כשהדבר לא נוגע אליהם ישירות, אך כפי שקרה לאורך ההיסטוריה, משטרים שקמו במטרה למגר את הצד שמנגד, מהר מאוד פנו לטפל גם בקבוצות שהעלו אותם על נס. ראו הוזהרתם.

וידלה.